17.07.2015
חדשות בזירה
הרפר לי מעוררת שיח גזעני, התנגדויות חריפות לזכיית משוררי "ערס פואטיקה", וסדרת שירה חדשה ברשת
עד שספרה החדש של הרפר לי, "Go Set a Watchman" יראה אור בעברית ב-2016 בהוצאות "עם עובד" ו"ידיעות ספרים", הוא משגע את העולם - עם מכירות של למעלה ממאה אלף עותקים בבריטניה ביום הפצתו ומכירות מוקדמות באמזון שעקפו את אלו של הכרך האחרון בסדרת "חמישים גוונים של אפור".

עיתונים ומגזינים ברחבי הגלובוס עוסקים ביצירה, "בגארדיאן" השחקנית מרי בדהם, שכיכבה בסרט "אל תיגע בזמיר" הקריאה מהספר החדש, ואילו תושבי העיירה שבה מתגוררת הסופרת חיכו בציפייה ברחובות לקרוא ראשונים את ספרה החדש, שרואה אור לאחר שתיקה רועמת של שנים רבות.

אבל אולי ישנה סיבה טובה לבידוד שגזרה על עצמה הרפר לי. המבקרים הזדעזעו לגלות שדמותו של אטיקוס פינץ', מי שנחשב לסמל להומניזם ואנטי גזענות, הופך בספר החדש לגזען ושונא שחורים - ויש שטוענים שדמותו מבוססת על אביה של לי עצמה. עד מהרה געשו הרשתות החברתיות בדיונים סוערים על טיב הספר, ורבים מהגולשים טענו כי הם מחרימים אותו בעקבות התגלויות.

יש לציין כי הספר החדש נכתב למעשה לפני "אל תיגע בזמיר", כך שלמרות שהוא מוצג כספר ההמשך של היצירה הקלאסית, הוא דווקא טיוטה מוקדמת. עובדה זו משמשת את המתנגדים לביקורת הקשה שסופגת לי על הספר, הן מבחינת איכות הכתיבה והן מבחינת הנושא הגזעני ודמותו של אטיקוס פינץ'.

גם הענקת פרסים ספרותיים אצלנו הופכת לעניין נפיץ: בשבוע האחרון זכייתם של המשוררים עדי קיסר, תהילה חכימי ורועי חסן בפרס ברנשטיין לשירה, עוררה התנגדויות חריפות, שחלקן קשורות לטיב היצירה של המשוררים וחלקן לטענה שמדובר בצביעות מצדם לקבל פרס כספי מממסד אשכנזי.
...
מועדון קריאה
ספרה של הרפר לי מופץ בעולם
קרדיט צלם: עטיפת הקומיקס twist מה בקומיקס
באפי פוגשת את באטמן
הבמאי והיוצר המוערך ג'וס ווידון ("באפי ציידת הערפדים") בישר על חזרתו לעולם הקומיקס בפסטיבל קומיק-קון שנערך השבוע בסאן-דייגו. בקרוב עתידה לראות אור בהוצאת הקומיקס Dark Horse, מיני-סדרה בשם Twist פרי עטו. הסדרה שתתרחש באנגליה הוויקטוריאנית, תגולל את סיפורה של חדרנית שנתקלת בכוח אפל, שבזכותו יש ברשותה ידע וכוחות מיוחדים (יוני זאבו).
קרדיט צלם: shutterstock סובב עולם
הורנבי הפוך על הפוך
בכל העולם, בנים בגיל הנעורים ממעטים לקרוא. הסופר ניק הורנבי לנקוט בשיטת פסיכולוגיה הפוכה, עליה סיפר בראיון ל"טלגרף". על פי ניסיונו האישי עם בנו, סיפר הורנבי שצריך לומר לנערים פשוט לא לקרוא, ו"שספר מסוים לא מתאים להם" וכך הם יקראו. השיטה הוכחה כיעילה כשבנו קרא את הספר "יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית", אחרי שאביו סיפר לו כי הוחרם בשל תכניו.
קרדיט צלם: צילום: אלון סיגוי עוד מילה אחת
שיחה קצרה עם נעה ידלין
על מה מספר הספר האחרון שכתבת?

"הספר, 'בעלת הבית', מספר על גבר בן ארבעים, אסא, בן למשפחה ירושלמית חילונית, אמידה, אנינה ומשכילה, שעסוק בפרידתו מרעייתו ובחיפושיו אחר עתיד באקדמיה, כשיום אחד מתפוצצת פרשיית ענק:

"אמא שלו, סמנכ"לית במרכז שלום יוקרתי, נאשמת שמעלה ב-3.4 מיליון שקלים מכספי המרכז. הספר מתאר את חייו ואת חיי המשפחה בחודשים שלאחר הגילוי, על עולמו ועל דמותה של אמו המתפרקים".

ספרי על מפגש מרתק במיוחד שהיה לך עם קורא.

"בשבוע הספר לפני כמה שנים ניגשה אלי בחורה צעירה, מנתה בהרחבה את שבחיי, אמרה לי שהיא וכל החברות שלה מעריצות אותי וכמעט התעלפה מרוב התרגשות. חלפו כמה רגעים עד שגיליתי שהיא סבורה שאני מיכל שלו, שחתמה בדיוק בצדו השני של הדוכן.

"לכמה רגעים קצרים חייתי חיים אלטרנטיביים של רבנית מכר סדרתית".

עם איזה סופר היית נפגשת לקפה?

"עם אף אחד, בטח לא עם כזה שאני אוהבת. סופרים טובים צריך לקרוא, לא לפגוש - זה מתכון לאכזבה. ספרות היא עבורי חוויה חוץ-מציאותית, ולא מתחשק לי לעמת אותה עם המציאות".

איזה משפט מספר נחקק לך בזיכרון?

"'היא היתה לבושה שמלה חומה ועיניה החומות היו חמות ולחות' - התיאור של טוני, מתוך 'פנים אחרות' של עגנון.

"הוא נחקק בי כפי שרק דברים שקוראים בגיל חמש עשרה יכולים להיחקק, ועד היום אני זוכרת את דבריה היפים של מורתי האהובה הרצלינה על המשפט הזה. אבל לא אחזור עליהם: אולי אני לא זוכרת נכון".
...
קרדיט צלם: shutterstock שיר לשישי
בתום השמחות/ מאת עמיחי חסון
בְּתֹם הַשְּׂמָחוֹת
אֲנַחְנוּ מִתְכַּנְּסִים בִּצְעָקוֹת לִדְיוֹקָן מִשְׁפַּחְתִּי חָדָשׁ מְעֻדְכָּן.
מוּל הַצַּלָּם נֶאֱכָף בִּקְפִידָה הַחֹק הַיָּחִיד/ הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר מֻנָּחִים בִּזְרוֹעוֹת הַמְבֻגָּרִים בְּיוֹתֵר/
וְהֵם יוֹשְׁבִים לְבַדָּם.
אֲנוּ מַקִּיפִים אוֹתָם כְּמִסְגֶּרֶת מְגֻלֶּפֶת עָבַה.
מתוך "מדבר עם הבית", הוצאת "אבן חשן"
בסט סלרי
מתכון לספר טוב
עיסוק באוכל ביצירה אמנותית - מבטיח כמעט תמיד הצלחה מסחרית. בקולנוע ובספרות (ובטח בטלוויזיה) האוכל כמוטיב או כנושא מרכזי מגרה ומלהיב את הקהל, שכן לרוב העיסוק באוכל יהיה סנטימנטלי ויתחבר לדרמה משפחתית או רומנטית.

על אף נקודת הפתיחה המבטיחה, ספרה יוצא הדופן של אניה פון ברמזן, "אמנות הבישול הסובייטי" (הוצאת "הכורסא", תרגום: מיכל קירצנר אפלבוים) הוא לא רב-מכר. אולי הסיבה לכך היא שלא מדובר בסיפור רגשני המתרחש בעיירה פסטורלית, אלא בממואר מסעיר המגולל את ההיסטוריה של החברה הסובייטית דרך אמנות הבישול והאוכל.

לצד הסיפור המשפחתי הספציפי של הסופרת, שנחשבת היום לכוהנת של כתיבה על אוכל גורמה, מוצג מסמך היסטורי מרתק וקשה על המדיניות הסובייטית האכזרית, על המחסור באוכל בזמן מלחמת העולם השנייה, ועל הדיכוי של לנין.

לכאורה אלו נושאים שזרים לחלוטין לגישה המעודנת והחביבה שבה נוקטים בכתיבה על אוכל, אבל דווקא בשל כך מצליחה פון ברמזן להגיש יצירה ספרותית די מפתיעה, שאולי לא תשאיר אתכם רק עם טעם טוב בפה, אבל בהחלט תעורר את כל החושים. בשבילנו הספר הזה הוא בסט-סלרי.
...