24.07.2015
קרדיט צלם: shutterstock חדשות בזירה
האם משהו לא בסדר עם רשימת רבי המכר? הוצאת סנדיק חוזרת לפעילות, ולאה איני מתקנת את התמלוגים
ההשפעה של רשימות רבי המכר המתפרסמות בעיתונות עדיין גדולה מאוד, אבל נתוני המכירות שלה אינם גלויים לציבור. מפעם לפעם עולה תהייה לגבי מהימנותן, כמו זו של הוצאת "א(ה)בות" שטוענת כי ספרי ההוצאה נמכרו ברשתות בלבד בחודש יוני בעשרת אלפים עותקים, ובכל זאת לא היה לכך ביטוי ברשימות רבי המכר, פרט לפעמיים ברשימה במוסף הספרים של "הארץ".

מהוצאת "א(ה)בות" נמסר כי ההוצאה מכרה בשנה וחצי של עבודתה כ-76 אלף עותקים מכל ספריה, והיה לכך ביטוי קלוש ברשימות רבי המכר: "רק בחודש יוני האחרון נמכרו כ-11 אלף מספרינו ולצערנו לא מצאנו אותם ברשימות רבי המכר, כפי שהיה מצופה". האם העובדה שההוצאה מפרסמת בעיקר ספרות בז'אנר הרומן הרומנטי קשורה למצב? 

מרשת "צומת ספרים" נמסר בתגובה כי רשימת רבי המכר נקבעת בכל שבוע על פי הספרים שזכו למכירות הגבוהות ביותר, ואילו מרשת "סטימצקי" נמסר כי רשימת רבי המכר מוגשת על פי כמויות ומכירות הספרים מול הספרים האחרים ברשת. "הוצאת א(ה)בות הינה הוצאה אהובה מאוד ברשת", אמרו בסטימצקי, "וכאשר ספרים שלהם הגיעו לעשרת ספרי הסיפורים הנמכרים ביותר הם בהחלט דווחו לרשימות, כפי שקרה במשך שבוע אחד בחודש מרץ ובחודש יוני השנה".

ועוד בעניינים ספרותיים כלכליים - אחד האפיקים שדרכם אמורים סופרות וסופרים להרוויח תמלוגים מיצירתם, הוא השאלה בספריות הציבוריות. אולם בפועל, שיטת תשלום התמלוגים מיושנת, מחושבת על פי סקר ארכאי ולא מייצג, ומונעת גמול ראוי לסופרים. בעקבות יוזמה של הסופרת לאה איני, ובזכות תמיכה של למעלה ממאה סופרים ומשוררים בנושא, פנתה ראשת "מרצ", ח"כ זהבה גלאון, לשרת התרבות, מירי רגב, בדרישה לתיקון העוול.

דרישת הסופרים, אותה הציגה גלאון, היא שהסופרים יקבלו תמלוגים פר השאלה בכל ספריה בארץ, דבר שניתן כיום לחשב בקלות בזכות המחשוב של הספריות בכל הארץ, ולא על ידי סקר המתבסס על פי מספר קטן של ספרויות - שאינו אמין דיו.

לא רק בארץ סופרים מוחים על התנהלות תאגידית דורסנית. קבוצת סופרים אמריקנים, בהם מייקל שייבון ואורסולה לה-גווין, פנתה למשרד המשפטים האמריקני בדרישה לחקור את חברת "אמזון", אשר שולטת על 75 אחוז ממכירות הספרים המודפסים דרך האינטרנט. הסופרים, שהתאגדו תחת השם Authors United, טוענים כי "אמזון" מנצלת לרעה את כוחה ומחלישה את ענף הספרים על ידי שלל מהלכים אינטרסנטיים ומניפולטיביים הפוגעים בסופרים, בהוצאות וברשתות הספרים. 

והזמיר לא עוזב אותנו: לאחר שספרה החדש של הרפר לי, "Go Set a Watchman" גרר אינספור דיונים בשאלה אם בכלל היה צריך להתפרסם, ואם לי הסופרת היתה צלולה מספיק כדי לאשר את פרסומו מלכתחילה לאחר שגנזה אותו במשך שנים רבות, כעת טוענת טוניה קרטר, שהיתה זו שמצאה את כתב היד של הספר, שייתכן וקיים כתב יד נוסף של לי הנמצא בכספת בביתה. בימים אלו נבחן כתב היד, כנראה בתקווה שמדובר בספר שיהפוך את "אל תיגע בזמיר" לטרילוגיה. בזכות ההצלחה המסחרית הכבירה של הספר החדש, לא יהיה זה מפתיע לגלות שגם כתב היד הזה יתפרסם בסופו של דבר.
 
...
מועדון קריאה
קרדיט צלם: צילום: אבי חי
אשכול נבו מקריא מ"שלוש קומות"
קרדיט צלם: עטיפת הקומיקס מה בקומיקס
מפגש פסגה בקומיקס
היכונו לאחד ממפגשי הפסגה הגדולים בתולדות הקומיקס: בפסטיבל קומיק-קון שנערך החודש בסאן-דייגו, הכריזו ההוצאות DC -IDW על שיתוף פעולה שבו יפגשו לראשונה בין המשבצות, צבי הנינג'ה עם לא אחר מהאביר האפל עצמו, באטמן. המפגש יתקיים במסגרת מיני-סדרה בת שישה חלקים, שתעסוק בצבים הצעירים בעירו של הנוקם במסכה, גוטהם. (יוני זאבו).
קרדיט צלם: shutterstock סובב עולם
חוסר שוויון בספרי ילדים? מסתבר שכן
המאיירת הבריטית שרה מקליינטר יצרה קמפיין ששמו Pictures Means Business לאחר שספר שאיירה והיה מועמד לפרס חשוב, לא ציין את שמה אלא רק את שם מחברו. מאז היא פועלת לטובת כך שגם המאיירים יקבלו קרדיט כיוצרי ספרים ברשימות פרסים וברשימות רבי-המכר. לאחרונה יצאה בקריאה לקהל הקוראים לא לקנות ספרי ילדים מאוירים שעל עטיפתם לא מופיע שם המאייר, כדי להשריש את העובדה שספר ילדים הוא יצירת אמנות משותפת של טקסט ואיור.    
קרדיט צלם: תומר אפלבאום עוד מילה אחת
"כבוד המשפחה"/ קטע מספרו של רוגל אלפר
לאמא היו רק שתי ידיים.
 
•••
 
פעם, כשהייתי ילד, גרנו באוסטרליה. ערב אחד בא הציקלון. ראינו אותו מגיע מרחוק, מהמדבר. כהה וכועס. סביבון רוח גדול. הוא היה מהיר מאוד. לא היה לנו זמן לברוח. לאף אחד לא היה.

התחבאנו כל הלילה מתחת למיטה שלי. כשהזדחלנו החוצה בבוקר גילינו שכל העיירה נחרבה. מכוניות התעופפו באוויר והתעוותו. בתים התפרקו. עצים קרסו. כולם מתו, חוץ מאיתנו.

רק המיטה שלי נותרה על עומדה ולא זזה, כל הלילה. אני אתן לאורלי לקרוא את מה שכתוב כאן. אני כבר אומר. היא תכעס מאוד. כמה שהיא הולכת לכעוס. פעם, כשהייתי ילד, גרנו באוסטרליה. ערב אחד בא הציקלון. ראינו אותו מגיע מרחוק, מהמדבר. כהה וכועס. סביבון רוח גדול. הוא היה מהיר מאוד. לא היה לנו זמן לברוח. לאף אחד לא היה.

התחבאנו כל הלילה מתחת למיטה שלי. כשהזדחלתי החוצה בבוקר גיליתי שכל העיירה נחרבה. מכוניות התעופפו באוויר והתעוותו. בתים התפרקו. עצים קרסו. כולם מתו, חוץ ממני.

אפילו ההורים שלי והאחים שלי - מתו. יותר מעניין? זה לא משנה. שתי הגרסאות נכונות. כל אחת בדרכה. ואורלי תכעס מאוד. בכל מקרה היא תכעס מאוד.
 
•••
 
הערנות באה בלילה. או שהגשם בא בלילה. יורד חזק. ומעיר אותי בסביבות שתיים וחצי. ואני לא מצליח לחזור ולהירדם. כשהוא נגמר אני יוצא לטייל ברחובות. או שהחלומות באים בלילה. אני חולם אותם כל הלילה. באים ונשארים. לעתים קרובות אני חולם שאנשים נכנסו לבית שלי ומסתובבים בו. כאילו שהוא לא שלי. או שאני לא שם.

אני מתעורר מהחלומות אבל ממשיך לחלום אותם ברגע שאני שוב נרדם. פעם החלומות שלי נעלמו כשהתעוררתי. התפוררו בעודי מתאמץ להיזכר בהם. אבל עכשיו הם נשארים. כמו גופות שנשטפו אל החוף (הגופה הראשונה שראיתי בחיי היתה כזו, בחוף נתניה). או כמו עכברושים בדירה שבה נרקבת גופה (כבר יצא לי כמה פעמים בעבודה להיתקל באנשים שמתו ולא חסרו לאף אחד).

אי‑אפשר לגרש אותם בחזרה למקום שממנו באו. לפעמים, כדי לא לצלול חזרה אל חלום עיקש, אני רואה סרטים בלילה. נאחז בהם כמו בקרש הצלה.
 
...
קרדיט צלם: shutterstock שיר לשישי
מה הקטע/ מאת נעם פרתום
כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי מָה הַקֶּטַע שֶׁלָּךְ אֲנִי עוֹנָה: הָלַךְ אָבִי בָּא
אֲהוּבִי וְהוּא נָבִיא מַשְׁלִיכָה עָלָיו יְהָבִי מְלַטֶּשֶׁת
לַהֲבִי הַשִּׁירִי הַכּוֹכָבִי לְהָבִיא
לָעוֹלָם לֶהָבָה
תְּפִלַּת אַהֲבָה.
מתוך ספר בכתובים: "ביחד-נס"
בסט סלרי
לא להתקמצן על הקמצן
בעוד ספריהם של סופרים הנחשבים לקלאסיקונים עשויים להשיג הצלחה מסחרית גם מאות שנים לאחר שפורסמו, מחזאים קלאסיקונים אינם זוכים בדרך כלל לעדנה הזו. לכן יריית הפתיחה של "הקמצן" שכתב מולייר ותרגם מחדש דורי מנור (הוצאת אחוזת בית) אינה מזהירה מהבחינה הזאת, אך מכל בחינה אחרת היא בהחלט כן:

מדובר באחד המחזות הידועים של המחזאות המערבית, מאת אחד משלושת ענקי המחזאות הצרפתית, ובדוגמה נהדרת לכתיבה קומית מעולה, לבניית דמויות מצוינת ולהצגת ביקורת מושחזת שכוחה עדיין עז. במרכז המחזה - דמותו של אב שתאוותו לכסף וקמצנותו מובילה אותו לנהוג בצורה איומה, ולנסות למנוע איחוד בין שני אוהבים.

הנושאים המוצגים במחזה רלוונטיים תמיד, ועל כן התרגום המחודש הוא גם מעשה שטומן בחובו אמירה חברתית מלבד זו התרבותית. אז גם  אם כבר בקושי קוראים היום מחזות לשם ההנאה מהטקסט, אף על פי שזוהי חוויה מעשירה מאוד, בשבילנו "הקמצן" הוא בסט-סלרי. 
...