14.08.2015
חדשות בזירה
נזכרים בדליה רביקוביץ ובדודו גבע, שינויים בהנהלת פסטיבל הסופרים בירושלים ואכזבה מהרפר לי
פסטיבל הסופרים הבינלאומי מעורר מדי שנה עניין רב, ועתה נודע כי לירן גולוד תשמש כמנהלת האמנותית של הפסטיבל המתקיים במשכנות שאננים בירושלים. גולוד, סופרת ושליחת משרד החוץ לנושא הספרות הישראלית בניו יורק בעברה, סיפרה לספרותקל'ה כי זהו המשך טבעי לפעילותה בעשור האחרון לקידום הספרות הישראלית ולחשיפתה בקרב קהלים בינלאומיים מגוונים.

הזמיר חוזר: על ספרה החדש של הרפר לי

יחד עם זאת, בעקבות המצב הביטחוני-פוליטי בישראל ובשל הביקורת על מדיניותה, כמעט לפני כל אירוע שכזה סופרים רבים וחשובים מבטלים את השתתפותם בפעילות שמתרחשת בבירה.

"אנחנו מעוניינים למצב את הפסטיבל כאירוע בולט ומרכזי על מפת פסטיבלי הספרות הבינלאומיים, ולצורך כך מקיימים שיתופי פעולה עם גופים שונים ברחבי העולם. אני שמחה על האפשרות להשתמש בידע ובניסיון שרכשתי לאורך השנים, כדי להציג בפני הקהל הישראלי מבחר של הקולות המרתקים ביותר בעולם הספרות כיום".

בעוד האירועים הממסדים פועלים מול הוצאות לאור, גם בבריטניה מוכח עתה שסופרים עצמאיים שמפרסמים את ספריהם ללא תיווך של הוצאת ספרים יכולים להצליח, ובגדול. המקרה של "חמישים גוונים של אפור" ידוע כבר, ועתה מפרסמת "אמזון" כי סופרות עצמאיות כבשו את רשימת רבי המכר של הספרים הדיגיטליים בבריטניה.

בראשן עומדת רייצ'ל אבוט, גמלאית שמכרה בארבע שנים יותר ממיליון עותקים מספריה שאותם פרסמה ישירות בקינדל. ובכל זאת, הוצאות לאור חדשות קמות כנגד כל הסיכויים: הכירו את "נובה", שתתמחה בספרות מדע בדיוני ופנטזיה. את ההוצאה הקים המתרגם והעורך דידי חנוך, וייסודה יתאפשר בעקבות גיוס מימון המונים.

בואו לקרוא: רונית מטלון בראיון על המחזה החדש

שני הספרים הראשונים שיראו אור בהוצאה הם "חיי טאו" מאת ווסלי צ'ו, ו"מת ברובו" מאת מקס גלדסטון. ההוצאה לא תמכור את ספריה ברשתות הספרים אלא רק בחנויות הפרטיות וברשת.
...
מועדון קריאה
קרדיט צלם: עדו פרץ
אהרן אפלפלד מקריא מספרו
מה בקומיקס
כמו ראש חץ
חדשות טובות למעריצי המכשף הכי בריטי בקומיקס: ג'ון קונסטנטין, המכשף במעיל הגשם, שסדרת הטלוויזיה בכיכובו בוטלה לפני סוף העונה הראשונה, עתיד לשוב למרקע - הפעם בהופעת אורח של קומיקס "החץ הירוק". השחקן מאט ראיין ישוב לתפקיד קוסם הרחוב כאורח בסדרה העוסקת בהרפתקאותיו של גיבור העל. (יוני זאבו).
קרדיט צלם: shutterstock סובב עולם
אז, Whats Up?
עולם המו"לות מנסה למצוא את עצמו בעידן של אפליקציות ואייפון 6. האם הוא באמת יתקדם לשם? המגזין הגרמני t3n התחיל להשתמש באפליקציית ה-Whats Up כפלטפורמה לעדכון המנויים בחדשות ובתכנים מהמגזין.

האם מהלך זה עשוי להוות מקור השראה גם עבור בתי הוצאות לאור, שיוכלו לפתוח ערוץ ישיר מול הקוראים, לפרסם תכנים, סיפורים קצרים וקישורים לרכישת ספרים?
קרדיט צלם: אפרים קישון עוד מילה אחת
נצורי יהודה הלוי/ סיפור מאת אפרים קישון על הרכבת התחתית בתל-אביב
בני השבט התאספו סביב האש עם רדת השחר. כמעט כולם היו שם, גם הגששים באו ו"הטאטע", "חמוץ הפנים" ו"הרושם". אחדים מהם עדיין הולכים על שתיים, אך הרוב מעדיף לזחול על פני עיי המפולת. הם לבושים סחבות ושקים תפורים משמיכות קרועות, פניהם המזוקנים מכוסים באבק הלבן המתאבך בעננים גדולים מעל רחוב יהודה הלוי ההרוס. האוזניים אטומות, כמובן, בצמר גפן, אחדים אף כורכים מין צעיף סביב ראשם: מכונות החפירה עובדות מעבר ל"הר", הרעש האיום של הבולדוזרים אינו פוסק אף לרגע אחד... השבט קורס סביב המדורה בחצר הבית השלישי החרב.

בואו לקרוא: רונית מטלון בראיון על המחזה החדש

הם שמים על האש את קופסאות הקונסרבים, שהצניחו להם אמש טייסי העירייה, ומכרסמים את תוכנן אגב ריטון בהמי של שביעות רצון: "בשר", נוהם הטאטע הזקן, "בשר טוב...", הוא צורח, כמו כולם, כדי להתגבר על שאון הקומפרסורים. "למה נתנו היום בשר", תמה "חמוץ הפנים", "יימח שמם...".

"יום הדין היום", צועק הטאטע, "6 ביולי!" יללה ארוכה בוקעת מתוך הגרונות. לפי האגדה, ביום הזה, בשנת 1988, הודיע בכנסת שר התחבורה על בניית הרכבת התחתית בתל-אביב. זהו יום הדין איפוא, ראשית "ההרס".

"טאטע", שואלים הילדים, "מתי זה התחיל?" הפעוטים אינם אוטמים את אוזניהם במוך. הם כבר נולדו חירשים למחצה בתוך המובלעת הנצורה, לגביהם טבעי הוא הרעש האדיר. הטאטע שורך רגליו עד ל"קיר" המכוסה קווים מצוירים בגיר אדום. למרגלותי הקיר יושב לו "הרושם", איש מצומק שהיה פעם, אומרים, פרופסור. כעת אסור לו לעזוב את "הזמן". "אחת...שתיים...שלוש..." סופר "הרושם" את הקווים האדומים. "אחת-עשרה שנה עברו מאז...". אכן, בדיוק אחת-עשרה שנה הם מנותקים משאר חלקי העיר.

הטאטע עודו זוכר כיצד זה בא עליהם: "התחבורה בתל-אביב היתה אז עמוסה מדי", הוא שואג ועיניו עצומות. "השלטונות החליטו להקל על סבל התושבים, התחילו לבנות רכבת תחתית... באו מכונות אדירות... המון מכונות... בולדוזרים, דחפורים, קומפרסורים.. וחפרו, חפרו, חפרו... יום ולילה חפרו...".

"איפה, טאטע?" "בהצטלבות, מעבר ל'הר החורבות'... ירדו לעמקי כל אלנבי המרוסק... בבוקר אחד לא יכולנו לעבור עוד לצד השני... נלכדנו... סביבנו מכל צד טבעת 'ערוץ הרכבת'... שר התחבורה הבטיח מעל גלי הרדיו לפנות אותנו בקרוב...".

הטאטע מרים את פניו השמימה ואפו מרצד: "חיכינו וחיכינו... אחר-כך השתתק הרדיו... נפסק החשמל... הכול נפסק... צינורות המים נעקרו מתוך האדמה... עמודי הטלפון הופלו... הר של חורבות אספלט התרומם בהצטלבות מול הדואר המרכזי... הר איום ההולך וגבוה מיום ליום... רבים נחרשו מיד... המזון אזל... שתינו מי גשם...".

"למה לא ברחתם, טאטע?"
"לברוח?" מתעוותים פני הטאטע והוא מצביע לעבר דמות עלובה הרובצת בתוך סבך של סמרטוטים בקרן החצר. "הוא ניסה לברוח, 'העובר'...".
...
קרדיט צלם: shutterstock שיר לשישי
"ייתכן"/ שיר מאת איריס אליה-כהן
שֶׁהָיִיתִי עֵץ תְּאֵנָה
בַּגִּלְגּוּל הַקֹּדֶם:
בְּשֶׁל כֹּבֶד הַפְּרִי
בָּאַגָּן, וְרוּחִי שֶׁאֵינָהּ מִתְאַפֶּקֶת
בָּאוֹר, כַּף הַיָּד הַפְּשׁוּטָה,
וּמִפְּאַת הַתַּמּוּז,
כְּאֵבֵי הַגְּדִילָה, הַדְּבֵלָה,
וְעַל גֶּדֶּם הַלֵּב נָחָה
צִפּוֹר.
 
מתוך "שחרחורת". ראה אור בהוצאה עצמית
קרדיט צלם: shutterstock בסט סלרי
יש פרבולה, אולי גם הצלחה
ספרו הקודם של ליאוניד פקרובסקי עורר תגובות חיוביות רבות, אולי בזכות העירוב שנדמה משונה למדי - המחבר הוא בעל תואר שני בתולדות האמנות ואוצר, אך מתפרנס מעבודתו כשוער. זו גם היתה תמצית יצירתו הספרותית: שילוב בין פילוסופיה והגות לחיי יום-יום של אנשי שוליים.

תמצית זו מובאת גם בספרו החדש, "פרבולה של הצלחה" (ספרית פועלים), ואולי בעקבות הרושם שהותיר ספרו הראשון, ספר זה כןם יזכה להצלחה מסחרית כלשהי.

וראוי שכך, כיוון שהסיפורים בקובץ זה משמרים את המבע האינטלקטואלי של פקרובסקי, כמו גם את היכולת שלו לחדור ולבחון רגעים אנושיים מפתיעים אך שכיחים מאוד, בדינאמיקה האלימה שבין שכבות האוכלוסייה. וזה מה שהופך אותו בשבילנו לבסט-סלרי.
...