21.08.2015
קרדיט צלם: אלכס קולמויסקי חדשות בזירה
גלילה רון פדר זכתה בפרס דבורה עומר לספרות ילדים, דון קיחוטה מעורר מחלוקת ומה גזעני בהארי פוטר
פרסים רבותיי, פרסים! בפרס על שם דבורה עומר לספרות ילדים ונוער, המוענק על ידי משרד התרבות, זכו השנה אביחי נזרי על ספר השירה לילדים, "הילדים של הצהריים", רונית רוקאס על ספר הנוער, "החוקים הסודיים של אביגיל". המשוררת והסופרת עדנה קרמר זכתה בפרס על מפעל חיים על יצירתה לילדים.

בנוסף, הסופרת והעורכת יונה טפר זכתה בפרס על מפעל חיים על יצירתה לנוער. כמו כן, הוענק לספרה של גלילה רון-פדר עמית, "תעלומת הגביע השביעי", פרס לכבוד הספר המושאל ביותר בספריות הציבוריות.

עדיין בענייני פרסים, אבל מכיוון אחר  - השבוע חתן פרס ישראל לספרות לשנת 2005, הסופר יצחק אוורבוך-אורפז, הלך לעולמו בגיל 94. הוא פרסם שמונה-עשר ספרים, רומנים, סיפורים קצרים, נובלות ומסות, וזכה בפרסים ספרותיים נוספים. בין יצירותיו הידועות "עשב פרא", "עוד בעד עוד" ו"הכלה הנצחית".

ומה עוד התרחש השבוע בעולם? הזמר אלטון ג'ון התגייס להפגנה נגד ראש העיר של ונציה, בעקבות החלטתו להוציא מכיתות הלימוד קרוב לחמישים ספרי ילדים שיש בהם ייצוג למשפחות חד-מיניות, בטענה שהוא עושה זאת מתוך מחשבה על משפחות שבהן יש אב ואם. אלטון ג'ון טען כינה את ראש העיר כמי שמעודד בורות וחברה מחולקת.

ובאותו נושא: מופע של שירה גאה בשם "שלוש סיבות" יתקיים ביום היום (ו') בשעה 20:00 ב"צוותא", תל אביב. במופע יבצעו שירים של המשוררים והמשוררות אלן גינזברג, סאפפו, אופיר משרקי, יונית נעמן, שחר מרדיו מרדכי, חזי לסקלי, ועוד.
 
...
מועדון קריאה
קרדיט צלם: shutterstock
צפו: אובמה קונה ספרים
קרדיט צלם: עטיפת הקומיקס מה בקומיקס
מריח כמו שנות ה-80
קסם ומוזיקה משתלבים זה בזה בסדרת הקומיקס החדשה של צמד היוצרים קירון גילאן וג'יימי מקאליב:  Phonogrham Immaterial Girl שהחוברת הראשונה שלה ראתה אור החודש. זוהי הסדרה השלישית מבית הקומיקס שהמוטו שלו הוא: מוזיקה היא קסם, שגורס שאנשים שאוהבים מוזיקה יכולים לעשות נסים. גיבורת הקומיקס היא אישה שגדלה בשנות ה-80, ובהשראת המוזיקה - נעה בין מי שהיא, לבין למי שהיא רוצה להיות. (יוני זאבו).
 
קרדיט צלם: shutterstock סובב עולם
אז מה אובמה קורא בחופשה?
במסורת שאנו רק יכולים להתקנא בה, חשף נשיא ארצות הברית ברק אובמה את רשימת הקריאה שלו לקיץ עבור חופשה משפחתית קרבה. אז מה קורא האזרח מספר אחת באמריקה? בין הספרים נמצא הרומן זוכה פרס הפוליצר של אנתוני דואר, The Light That We Cannot See, לצד ספרו של טא-נהיסי קואטס העוסק באיך זה להיות אדם שחור בארצות הברית Between The World And Me. עוד ברשימה: "הבקעה" מאת ג'ומפה להירי.
קרדיט צלם: אילן מזרחי עוד מילה אחת
"הנה ימים באים" - קטע מספרו של אברום בורג
זיכרון הילדות הראשון שהוריש לי אבא שלי היה קשור לחורבנן של אימפריות, לקריסת סדרי עולם שהיו נדמים נצחיים. אבא, שחי כמעט תשעים אחוז מהמאה העשרים, נולד לפני מלחמת העולם הראשונה. ילדותו עברה עליו במציאות היציבה לכאורה והרקובה למעשה של המאה התשע־עשרה. מחלון בית ילדותו בדרזדן, ב״זֵרֶה שטראסה נומר צווי", הוא ראה את המהפכנים קוראים להדחת מלך סקסוניה. בחיוך המסוים שלו, זה שהיה שמור למילים גסות במיוחד, ציטט בגרמנית כבדת מבטא סקסוני את המלך הנ"ל מטיח בהם, במתקוממים נגדו, "לכו ותעשו את ה־Scheiße שלכם לבד."

"משחקי הכס" הבאים: הספרים שבדרך למסך

גם ילדותה של אמא עוצבה מתוך סערה וחורבן נוראים, אלה של הטבח שנעשה ביהודי חברון ב־1929. הזיכרונות הראשונים והרי הגורל של הורי חתומים בי, ולעומתם הזיכרונות הראשונים שלי קטנים ואישיים מאוד, דומים לאלה של כל ילד בן דורי.

הסורגים של מיטת התינוק שלי כבר היו רופפים. המיטה היתה ישנה. ההורים קנו אותה משומשת, ואחר כך היא שימשה את אחיותי לפני שהיתה למיטתי הראשונה. שלושתנו גרנו באותו החדר, והריהוט, כמו הבגדים, הילקוטים והקלמרים, עבר מדור לדור. המיטה הזאת היא הזיכרון הראשון בהחלט שלי, שבו - כמו בהרבה רגעים שיבואו אחריו - הייתי לגמרי לבד.

יותם ראובני: המהגר הנצחי, הפנימי. ביקורת

הייתי בן שנה וחצי או שנתיים. נדחקתי החוצה מתוך כלוב המיטה ויצאתי לשוטט בבית, מעבר לגבולות מה שהיה מותר לי. עברתי מהחדר שלי לחדר ההורים, שהיה קצת מקודש ולא תמיד מותר בכניסה חופשית. במרכזו עמד תנור הנפט הגבוה, מגרש לאבא את ה"רוח פרצים". יציקת ברזל יפהפייה, שרק אמא ידעה להחליף בה את הפתילה ולהבעיר אותה בלי שתפייח. על התנור עמד קומקום גדול ובו מים רותחים, לאדים לחים ולחליטת תה. ואני, הנמלט ממיטת הסורגים, נתקלתי בו בכל עוצמתי התינוקית. המים הרותחים נשפכו וצרבו בגבי הרך את הכוויות הראשונות של חיי.

באותם ימים לא ראיתי, מן הסתם, שום משמעות בסורגים ובבריחה, באש ובמים, בכאב ובצלקת, בקיסרים המודחים וביהודים הנטבחים שהשיקו אותי אל העולם. ילדות של חיי יום־יום, שלא היו הרואיים במיוחד. חייתי שתים־עשרה שנים מתוך תשע־עשרה שנות השפיות הראשונות והאחרונות של ישראל, ואף שבימי הילדות הרחוקים ההם עוד השתמרו כמה קולות וניחוחות מהתרגשויות 1948, לא ידעתי שאנחנו עושים היסטוריה. מדי פעם הצטרפו ילדים חדשים לכיתה, ממרוקו, מצרפת, מפולין.

ילדים, לא גלי עלייה. ידעתי לחקות בלעג מבטאים זרים, אבל לא הבנתי שאני פוגע ולא מכיל. דודה בערטל שלחה לנו חבילות מאמריקה, ובתוכן בגדים משומשים שציונה התופרת התאימה לנו במכונת התפירה המגודלת של אמא. גדלתי עם הסוכנות היהודית והמגבית המאוחדת ארוזות בחבילות המשפחתיות. ומי שם לב בכלל שהיו בכיתה ילדים שלא היו להם דודים באמריקה, או דודים בכלל, ומי שיער שמכנסי הפסים האמריקאיים, השחוקים המותאמים שלי היו בעצם תחילתו של הפער החברתי?
...
קרדיט צלם: shutterstock שיר לשישי
קרוסלה/ שיר מאת תדיאוש רוז'ביץ'

שִׂמְחָה
בְּסִיבוּבִים
מִסָּבִיב לְעַצְמָהּ
שִׂמְחָה שֶׁנּוֹלֶדֶת מִשִּׂמְחָה
שִׂמְחָה שֶׁמִּסְתּוֹבֶבֶת בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם
בְּאֶמְצַע יוֹם אַפְרוּרִי
מִשְׁתַּחְרֵר הַקְּפִיץ הַכָּסוּף שֶׁל הַצְּחוֹק

תרגם מפולנית: רפי וייכרט
קרדיט צלם: shutterstock בסט סלרי
שמעון אדף לוקח קילומטר אחורה
הסופר והמשורר שמעון אדף הוא אחד השמות המוכרים בספרות העברית. הוא זכה בפרס "ספיר" ונחשב לאחד הסופרים המוערכים כיום. ובכל זאת, ספריו הם לא מהסוג שהופכים לרב-מכר. הם תובעניים, פילוסופים וניסיוניים.

בספרו החדש, "קובלנה של בלש", הוא חוזר לגיבור המסתורי של הרומן הראשון שכתב, "קילומטר ויומיים לפני השקיעה". 
הגיבור כבר אינו חוקר פרטי - אבל כעת הוא מתפרנס מכתיבת ספרי בלשים.

זהו עוד טקסט ספרותי מלא נתיבים, פיוטי ומהורהר מבית אדף, אך גם רווי אקשן. ברומן הבלשי הזה, אדף עצמו חוקר את המרחב הספרותי שיצר בספריו. האם זהו הבסט-סלרי שיקרר לכם את הקיץ? מבחינתנו, בהחלט שכן. 
...