16.10.2015
קרדיט צלם: AFP חדשות בזירה
ג'מייקה על המפה, סבטלנה אלכסייביץ' סופגת אש, ספריה יהודית-ערבית ביפו ועדנה לסופרי העבר
עוד לא הספקנו להתאושש מההכרזה על הזוכה בפרס נובל, וכבר הוכרז הזוכה בפרס המאן-בּוקר היוקרתי, שמעניק לו 50 אלף פאונד ותהילת עולם מסוימת. הזוכה השנה הוא הסופר הג'מייקני מרלון ג'יימס בעבור ספרו "A Brief History of Seven Killings".

הסופר בן ה-44 שמתגורר כיום בארצות הברית, כתב רומן בן 700 עמודים שמתרחש בקינגסטון, העיירה שבה נולד בג'מייקה, ובו תיאור מציאות מורכבת ומתוחה שמסופרת על ידי קולות שונים, החל בסוחרי סמים ועד לרוחות רפאים. מה עוד תמצאו שם? ניסיון לרצוח את בוב מארלי.

חדשות נעימות לחובבי ספרות הילדים

ובכל זאת, עוד קצת מפרס נובל: גם השנה ההכרזה על הזוכה בפרס היוקרתי הובילה לגל של תגובות נזעמות, מהן בטענה שסבטלנה אלכסייביץ' אינה סופרת כי אם עיתונאית, וכי גם אם יש ערך הומאניסטי לעבודתה, אין בכך קשר לפרס ספרותי מרכזי כל כך. הדיווחים על הזכייה ברוסיה ובלרוס (ממנה מגיעה אלכסייביץ'), היו די מאופקים, ככל הנראה משום שאלכסייביץ' מבקרת בעבודתה את המשטר הסובייטי, וגם כי אינה הסופרת הפופולרית ביותר בארצה.

טענה נוספת שנשמעה היתה שבדומה לזוכים נוספים בשנים האחרונות, הפרס הוענק ליוצרת שמעטים בעולם מכירים את פועלה, ולפיכך גוברת הטענה כי הבחירה באלכסייביץ' היא בחירה פוליטית-הצהרתית ולא בחירה ספרותית-אמנותית.

ואצלנו: פרס ניומן לספרות עברית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים הוענק למשורר מאיר ויזלטיר. מנימוקי השופטים לפרס: "אי אפשר לתאר את התפתחותה של השירה הישראלית בחמישים השנים האחרונות בלי מכלול יצירתו. שירתו של ויזלטיר תוארה לא אחת כשירה תוקפנית, רווַת אלימות,  שיש בה 'חומרים בלתי שיריים' רבים. אולם האמת היא, שיותר מרושם מידי זה, הרי זאת שירה של עמידה איתנה מול העולם, כשנשקך היחיד הוא שירתך". פרס זה מחולק משנת 1963 ליוצר עברי בולט.

אלו ספרים של זוכת פרס נובל אתם חייבים להכיר?

סוכנות הספרים היוקרתית של אנדרו נירנברג, המייצגת סופרים בינלאומיים חשובים, בהם הרפר לי, ג'ונתן ליטל, מיכאל בולגקוב ואנתוני ביוור בחרה לייצג את הסופר הישראלי איתמר אורלב, שספרו הראשון "בנדיט" ראה אור בהוצאת "עם עובד". אורלב הוא הסופר הישראלי הראשון (מלבד שמעון פרס) שהסוכנות בחרה לייצג.

אורלב סיפר לספרותקל'ה: "כששרה נונדי, יד ימינו של אנדרו נורנברג, הודיעה לי שהם החליטו לייצג את 'הבנדיט' ואותי ברחבי העולם ובכל השפות, קיבלתי את דבריה בהפתעה גדולה, וגם עם תום השיחה לא כל כך האמנתי.

"רק אחרי שחתמנו על החוזה, הבנתי שזה כנראה נכון. אמנם זה הייתי אני שהעביר לנורנברג חמישה פרקים מהספר שתרגמה לאנגלית ליאן אשתי, ואת הסינופסיס ואת הביקורות - אבל כל הזמן נאמר לי שהסיכוי שהוא ייקח אותי קטן מאוד, כי הוא בדרך כלל לא לוקח ספרי ביכורים או ספרים בעברית".
 
...
מועדון קריאה
קרדיט צלם: אבי חי
אורית גידלי מתוך "נונה ומחק האוויר"
קרדיט צלם: עטיפת הקומיקס מה בקומיקס
מי מפחד לצאת מהבית?
באוירת הפחד והפרנויה של הימים האחרונים, כשהמחשבה לצאת מהבית קשה מנשוא - זהו זמן טוב להסתגר ולקרוא את אחת מסדרות הקומיקס הפרנואידיות ביותר שנכתבו. ה-Invisibles של הכותב המוערך גרנט מוריסון, עוסקת בתא אנרכיסטי שמנסה לחשוף קנוניה בין-ממדית שמטרתה לדכא את המין האנושי בעולם של פחד ושל אימה. על פי המצב בחוץ נראה שהקנוניה מצליחה. (יוני זאבו).
 
סובב עולם
למכירה: שביל האבנים הצהובות
מי היה מאמין שארץ עוץ תעמוד למכירה? פארק שעשועים על פי ארץ עוץ שברא הסופר פרנק ל. באום, אשר הוקם בשנת 1970 בקרוליינה, היה אמור להיות היורודיסני הבא. אבל עשור לאחר מכן הוא נסגר, בין השאר בעקבות שריפה שפרצה במקום ב-1975. כעת הוא מוצא להשכרה - בין אם מדובר על סיור מודרך במקום, על אירועים חברתיים ופרטיים ואפילו על חתונות. מה שנקרא, "הרי את מקודשת לי" בגרסת איש הפח. 
עוד מילה אחת
פרק מתוך "ים ביני לבינך", ספרה של נורית גרץ
"נו, תפסיק כבר להפריע ותתחיל לכתוב את המילים בדיוק כמו שהראיתי לך." הם החליטו לעשות חילופים - הוא ילמד אותה אספרנטו, כדי שתוכל להיות פעם חלק מאנושות שלמה שתדבר בשפה הזאת שהיום איש לא מדבר בה, והיא תלמד אותו עברית. "אם תבוא לארץ ישראל ותדבר איתי רוסית, אני לא אענה לך." ולמרות שיש לו כישרון לשפות והוא מדבר צרפתית, גרמנית ואפילו יוונית ואיטלקית עתיקות, זה לא קל. "אבל איך אפשר לכתוב מימין לשמאל?" "אפשר לכתוב בכל כיוון, גם מלמעלה למטה."

דילן תומס: מסע אל ההיסטוריה של הפואטיקה

"אני לא מבין איך אנשים לומדים את השפה הזאת." "מה יש כאן להבין? לי אפילו מורה לא היה. רק ספר לימוד ומילון עברי־רוסי. פשוט החלטתי לדבר רק עברית, ואם היו פונים אלי בשפה אחרת, לא הייתי עונה." "אז הנה איתי את מדברת רוסית." "וצרפתית ואספרנטו, ועכשיו נוסיף לזה את העברית." כצעד ראשון, היא מלמדת אותו איך להזהיר את השפן מפני השועל הרודף אחריו: "רוץ שפן, נוס, נוס, נוס," ומוסיפה גם את המנגינה ומסבירה את ההבדל בין "רוץ" ל"נוס" ומספרת לו שאת כל זה היא שמעה בגן הילדים שבו בילתה שבועות, כדי ללמוד את השפה המדוברת. "אבל בעצם, מה את יכולה לומר בעברית שאת לא יכולה לומר בשפה אחרת?"

ומי זכה בסוף בפרס הבוקר?

"אני אגיד לך מה, הנה: "מלאכים נהלכים בתוך אבני אש ומים/ הדר כבודך יביעו השמים." "ומה הפירוש?" היא מתרגמת ומוכיחה: "אתה רואה, ברוסית זה לא עובר," וכותבת לו את המשפט באותיות גדולות וברורות. הוא מעתיק אותו, משנן אותו בעל פה, מתפעל ולא יודע, ולמען האמת גם היא לא יודעת, כמה הרבה שגיאות כתיב היא הצליחה להכניס לתוך השורה האחת הזאת. ועכשיו אספרנטו. השיעור מתחיל והמילה הראשונה היא "קרינו", שפירושה "יקרה שלי".

יום אחד היא מקריאה לו שורה ראשונה מתוך שיר שכתבה: "התזכור איך רוח במים דוחקת," ושואלת מה דעתו. "ומה ההמשך?" הוא שואל. והיא אומרת שאולי זה ייגמר במשהו כמו: "שעה זאת של חסד שעה אין אחות לה אל־נא תשכח!" היא מחכה שיאמר מה דעתו והוא אומר שזה יפה בעיניו ולא מוצא מה להוסיף. היא מאוכזבת קצת ומנסה להסביר: "זה שיר מהחיים." "כן, נכון," הוא אומר, וכיוון שהיא מחייכת אליו בחיוך הזה שלה, שהופך את שתי עיניה מאירות יותר וכחולות, הוא אוזר עוז ושואל אותה אם תרצה לראות פעם משהו שהוא כתב.

"למה פעם," היא שואלת, "למה לא עכשיו?" הוא מביא מחדרו כמה דפים ובהם, באותיות זעירות בצרפתית, שתי גרסאות לסיפורו של החייל היווני שנותר חנוט בתוך הלבה בפומפיי. הגרסה האחת היא זו המוכרת, המספרת על החייל שסירב לנטוש את משמרתו בשערי העיר, גם כשהעיר כוסתה באפר. הגרסה של המספר, הלוא הוא מיכאל, היא שונה. "לא כך מת החייל, נכון, קְלוֹנַריון?" הוא פונה אל גיבורת הסיפור.

"הרי אנחנו יודעים היטב איך מת," וכאן הוא מפתח סיפור אהבה שבסופו עומד החייל היווני בשערי העיר ומחכה לאהובתו קלונריון, והוא ממשיך לחכות גם כשהאדמה רועדת, סלעים נזרקים באוויר, חשכה מכסה את פומפיי ועמודי השיש מתמוטטים, כולם בורחים והוא ממשיך ועומד ומחכה והאפר כבר קובר אותו תחתיו, והוא ממשיך לחכות עוד אלפיים שנה.

"כך זה קרה, נכון, קלונריון?" - "גם זה סיפור על החיים, כלומר על אהבה," הוא אומר לאחר שסיימה לקרוא ולא אמרה דבר. "זה לא כל כך סיפור על אהבה, זה סיפור על מוות," היא עונה. אם כך, היא לא אהבה את זה, היא לא הבינה כלום, גם לא את השיר שקרא לה לפני כן. ואין מי שיגיד
...
שיר לשישי
התכרבלות/ מאת יערה בן-דוד
וְהֵיכָן לְהַנִּיחַ אֶת הַגּוּף – תֵּבַת תְּהוּדָה
אִם לֹא קָרוֹב לָאֲדָמָה, מְחֻלָּק לַהֲבָרוֹת,
מִשָּׁם הֵד פְּרָסוֹת בָּא
וְנֶעֱלָם. מַשֶּׁהוּ מְשֹׁעָר.
מִדֵּי פַּעַם מִתְרַחֵב הַמַּבָּט
עוֹרֵק פּוֹעֵם בַּצַּוָּאר
מתוך הספר "איזון שביר", הוצאת "הקיבוץ המאוחד"
קרדיט צלם: shutterstock בסט סלרי
תל אביב בטעם מר-מתוק
כתבי עת חדשים ואסופות של טקסטים ספרותיים כמעט ואינם רואים אור במציאות המו"לית הנוכחית. לכן משמחת כל כך הופעתו של "פטל" - כתב עת ספרותי חדש שיזמו ועורכות אביבית משמרי ומירי שחם. הגיליון הראשון שלו ראה אור בזכות פרויקט מימון המונים, ונמכר ישירות דרך העורכות ולא בחנויות הספרים (סיבה ברורה מאליה לכך שלא יופיע ברשימות רבי המכר).
 
הגיליון הנוכחי מוקדש לזיכרונות ילדות מתל-אביב, שלוקחים את הקוראים והקוראות למסע נוסטלגי - אך לא בהכרח נעים  - בין רחובות העיר הגדולה. מקבץ מרשים של כותבות וכותבים נמצא בגיליון הזה, בהם שולמית אפפל, נאוה סמל, שהם סמיט, אילנה ברנשטיין, דקלה קידר ועומר ולדמן. והנה לכם בסט-סלרי.
 
...