06.11.2015
קרדיט צלם: עמית שאבי חדשות בזירה
עגנון יוצא מהאקדמיה, שירה חפר פותחת את הוצאת "לוקוס", ועמוס עוז מחרים את משרד החוץ
עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הודיע שלא ישתתף באירועי תרבות וספרות רשמיים שפועלים בעולם תחת משרד החוץ. ומה חושבים על כך הקולגות? חתן פרס ישראל אחר, ארז ביטון, אמר: "אני לא מסכים עם עוז, אבל מבין אותו. אני רואה את עצמי כציוני מוחלט, ואין לי לגיטמציה לשלול את השלטון. המצב כאן בעיני הוא לא נורמאלי, אבל אני מוכן להשקיע בלהסביר את עמדתי כישראלי יהודי שיש לו זכות קיום. כמשורר ואיש רוח, אני לא ימין ולא שמאל. אני מנסה לפענח מציאות שעומדת על הר געש". לעומתו, טוען המשורר מאיר ויזלטיר: "אנחנו חיים בממשל מאוד מוזר עם ראש ממשלה שמחזיק בשבעה מיניסטריונים וסגנית שר חוץ תמהונית שרוצה לבנות מחדש את בית המקדש. במצב כזה שהוא אנומליה במדינה דמוקרטית, קשה שלא להבין את עוז".

עוד לא התעדכנתם מי זכה בפרסי שרת התרבות לספרות? זה הזמן

השבוע, פרט לפרסי שרת התרבות לספרות, הוענק פרס מתנאל לעידוד יצירה של סופרים ומשוררים יהודים צעירים ומבטיחים מישראל ומהתפוצות, למשורר יעקב ביטון מישראל ולמשוררת גלינה זלנינה מרוסיה. סכום הפרס עומד על סך של 12.500 דולר לכל זוכה. גם בצרפת הוענק פרס ספרותי: בפרס גונקור, החשוב והיוקרתי ביותר בצרפת, זכה הסופר מתיאס אנאר בעבור ספרו "Boussole" ("מצפן"). זהו הרומן התשיעי של אנאר, בן ה-43, המלמד ערבית באוניברסיטת ברצלונה. 

שחקנית חדשה במו"לות הישראלית: הוצאת הספרים "לוקוס". מייסדת ההוצאה היא העורכת והמתרגמת שירה חפר, הידועה גם כמו"לית השותפה בהוצאת הספרים "זיקית" לשעבר. ב"לוקוס" עתידים לראות אור רומנים קצרים ועכשוויים מרחבי העולם, וכן ספרות ילדים ומחזות. הספר הראשון של "לוקוס" הוא של סופרת רוסיה עכשווית בשם לודמילה פטרושבסקאיה. גם כאן צפויה מתכונת דומה של ספרים כשל הוצאת "זיקית" ז"ל: מחירים טובים ואחידים, וספרים בפורמט נוח וקל - שימכרו רק בחנויות הפרטיות.

ארצות הברית ממשיכה להוכיח שמדיניות הספרים המוחרמים עדיין שרירה וקיימת. והפעם על הכוונת: "קרוב להפליא רועש להחריד" מאת ג'ונתן ספרן פויר. הספר המצליח עמד לאחרונה במרכז שערורייה לאחר שהורד מתוכנית הלימודים של תיכון באילינוי, כיוון שהורים טענו בפני ההנהלה שישנם קטעים וולגריים בספר (מדובר, כצפוי, בתיאורים מיניים). להגנתה טענה מנהלת בית הספר שכיוון שהתלמידים עדיין קטינים, להורים שמורה הזכות לקבוע לאלו חומרי קריאה ייחשפו ילדיהם. ואם הזכרנו חרמות - ג'יי.קיי. רולינג ממשיכה להגיב לסערה שחוללה התנגדותה לחרם אקדמי ותרבותי על ישראל. במאמר דעה שפרסמה, היא כתבה משל שבו פרופסור סנייפ מייצג את ישראל, והסבירה שפרופסור דמבלדור היה זה שהאמין בכך שצריך לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים גם עם הרעים, ולראייה - הצליח להעביר אותו צד.

ועוד בעניין רולינג: השבוע הודיעה הסופרת שהיא כותבת ספר ילדים חדש. אחרי שפרסמה ספרים למבוגרים תחת שם עט ועסקה רבות באדפטציות קולנועיות ובימתיות לסדרת ספרי הארי פוטר ושלוחותיה. ובעוד העולם מתלבט אם להחרים אותנו, אתגר קרת מצליח לפרוץ מחסומים וגבולות עם פרסום תרגום ספרו The Seven Good Years"" (שלא ראה אור בעברית) לפרסית! הספר ראה אור בלונדון בתחילת החודש ויהיה זמין לקהל האיראני דרך אפגניסטן, ובמהדורה דיגיטלית. כך - מקווים בהוצאה - יתאפשר לקהל האיראני להתוודע ליצירתו של סופר ישראלי אשר, כצפוי, אסור לפרסום באיראן, ולראות בישראלים לא אויבים אלא בני אדם.
...
מועדון קריאה
קרדיט צלם: מתוך סרטו של יאיר קידר
"אישה פשוטה" - זלדה של יאיר קידר
קרדיט צלם: צ'רלס שולץ מה בקומיקס
קראת לי כלב?
ב-4 בנובמבר 1950, סנופי עשה את הופעת הבכורה העולמית שלו. מדובר על הכלב המפורסם ביותר בעולם הקומיקס. סנופי הופיעה לראשונה יומיים לאחר פרסום החוברת הראשונה של חבורת "הפינאטס", בכיכובו של הילד הלא יוצלח הנצחי, צ'ארלי בראון, שאותו ברא היוצר צ'רלס שולץ. היום, יותר מ-55 שנה מאז שנולד, ניתן לקרוא את מעלליו בספר קומיקס חדש בעברית שראה אור לאחרונה בהוצאת "כנרת זמורה-ביתן". (יוני זאבו). 
סובב עולם
ירושלים של דה לוקה
הסופר ארי דה לוקה צעד פעמים רבות ברחובותיה של ירושלים. גל הטרור שהיכה בעיר לא הותיר אותו אדיש, והוא חיבר שיר בשם "הומאז' לירושלים" שבו הוא מביע הזדהות עם הפחד שחשים תושבי העיר. דה לוקה שלח את השיר למתרגמת הישראלית שלו, מרים שוסטרמן, שמיד תרגמה אותו לעברית. והנה קטע ממנו: "ישנה עיר בעולם עם סכינים בידי/ נעלי השכונות בפרוורים שבאים/ לדקור אזרחים באקראי./ זו העיר בעולם שהוצהר עליה כי היא טבור הארץ". (יעל פרידסון). 
קרדיט צלם: צילום: דנה קופל עוד מילה אחת
שיחה קצרה עם הסופר איימן סיכסק
על מה מספר הספר האחרון שכתבת?

"
ספרי הראשון, 'אל יפו', מציג תמונות מחייו של צעיר ערבי בישראל, יליד יפו, ואזרח של שומקום. לא חשבתי שקיומם של ערבים בישראל הוא בבחינת תגלית גדולה לקוראי העברית, אבל התגלה לי שבמידה מסוימת, אלה פני הדברים. עוד על העניין הזה בתשובה הבאה".

ספר על מפגש מרתק במיוחד שהיה לך עם קורא.

"במפגש עם קוראים במוזיאון פתח תקווה, נשאלתי על הצגת החיים של ערבי אזרח ישראל לקוראים בעברית. אחרי שאמרתי שבחוויה שלי תמיד הייתי נוכח, ולפיכך לא היה לי מניע 'להנכיח' את עצמי כערבי בישראל באמצעות הספרות, אחת הקוראות שאלה אותי 'איך את מצפה שנכיר ערבים?' זו היתה סוג של סטירת לחי. הבנתי שהמשימה שלי היא לא רק להשפיע על השיח על ערבים בישראל, אלא לעזור לברוא שיח כזה. במובן הזה, זו משימה בראשיתית ופרימיטיבית יותר".

עם איזה סופר היית נפגש לקפה ומדוע ?

לקפה אני נפגש עם ניר ברעם, חבר יקר ואיש אהוב. בין היתר, הוא גם חבר רכושני, אז אני בספק שהוא היה רואה בעין יפה חלום שלי על פגישה עם סופר אחר".

איזה משפט מספר נחקק לך בזיכרון?

"ההקדשה שפותחת את ספרו של טוביאס וולף, 'חיי הילד הזה'. וולף סוגר בהקדשה הזו חשבון משפחתי: 'אבי החורג טען שכמות הדברים שאני לא בקי בהם יכולים היו למלא עמודים של ספר. ובכן, הנה הספר'".
...
קרדיט צלם: עטיפת ספרו של ריימונד קארבר שיר לשישי
הנערות הצעירות/ מאת ריימונד קארבר
שכח את כל מי שאי פעם גרם ללבך להתכווץ בכאב.
ואת כל מה שקשור במוזיקה קאמרית.
מוזיאונים בימי ראשון גשומים, וכו'.
הציירים הגדולים. את כל זה.
שכח את הנערות הצעירות. נסה לשכוח אותן.
הנערות הצעירות. וכל זה. 
מתוך "שירים". תרגום: עוזי וייל. הוצאת מודן.
קרדיט צלם: shutterstock בסט סלרי
מיי ליטל הוטל
לכאורה, "הוטל מלטה" - הרומן החדש של עדנה שמש (הקיבוץ המאוחד), הוא עוד רומן על אהבה וזיכרונות, על אושר וכאב, ועל האופן שבו אלו משפיעים זה על זה. אבל תוך כדי קריאה, אט-אט נפרשת לפנינו עלילה מורכבת בהרבה, ובלשון מענגת ממש, אנו הולכים שבי אחר ההתרחשויות המפתיעות.

אותה עלילה עוקבת אחר סיפורם של אווה וארנסט בלום ועל טראומת השואה המקננת בהם. ובמקביל, את סיפור חייו של נכדם, אמוץ, שגם הם מתערערים נוכח אירועים קשים. בעוד ארנסט נזכר בימים גורליים בשנות החמישים, נפרש לפנינו מסע רגשי מסחרחר המשפיע גם על ההווה, והסיפור מתאר את השינויים וההשפעות הללו על כל הדמויות.

בזכות רבדיו הרבים, "הוטל מלטה" הוא הבסט-סלרי שלנו לשבוע זה. והנה קטע יפה ממנו: "כשהותשנו, כבר נשב בינינו קור ושנינו היינו רעבים. בתנועות חדות ומסויגות התיישבנו לאכול בדממה שלא הפרו אותה אלא צליל פגיעת המזלגות בסכינים....המועקה לא התפוגגה - הדברים נותרו תלויים באוויר - אבל בין נגיסה לבליעה חזרו הפיות לסורם, חזרו להגות דברים של מה בכך".
...