על מה מספר הספר האחרון שכתבת?
"במרכז 'בת המקום', עומדת סמוקי, בת שלושים מוגבלת בשכלה, מעיירה קטנה שבאורלנדו פלורידה אשר חייה מתהפכים. האפוטרופסית היהודייה שלה, גברת סולומון, שהעניקה לה בית מבלי לכפות עליה את יהדותה, הולכת לעולמה. כעת על סמוקי לעבור לחסותו של אפוטרופוס מסתורי בהוואי, להיפרד מאחותה שרלוט ומשני אחייניה האהובים, שכל השנים מצאו מקלט בבית היהודייה מפני אביהם האלים, ובעיקר - לנטוש מאחוריה את האמנות שלה, שהיא לוז חייה: הלחמת כלבי ים מחלקי מתכות שהיא מוצאת במזבלה שליד הביצה הסמוכה לביתה".
תני לי מקום: לאה איני בממלכה משלה
"בית זה גם עתיד להימכר בידי בנה של גברת סולומון, שהופעתו הקומית ברומן, מתיכה את ההלחמות המגדריות, משפחתיות והלאומיות הישנות, ויוצרת, לצד גאולתה של הגיבורה, פסיפס אנושי חדש".
ספרי על מפגש מרתק במיוחד שהיה לך עם קורא.
"עולה בזיכרוני הקוראת הנסערת שאחזה בזרועי בתום הרצאה שנתתי והתעקשה שאלון הלילה בביתה, כי היא חייבת לספר לי כיצד ספרי 'ורד הלבנון' מספר בעצם את חייה. באותו הערב חזרתי הביתה - אבל המפגש נותר עמי. מפגש טעון אחר היה לי עם קוראת בשבוע הספר מלפני כמה שנים, שסיפרה לי כי ספרי ניצב כתנ"ך ליד מיטתה, וכל עוד בנה בצבא היא שבה וקוראת בו ומסמנת משפטים.
"ואולם אחד המפגשים העזים ביותר שחוויתי היה כשהוזמנתי להרצות בפני אלמנות חיל השריון על ספרי 'גאות החול' כמה שנים לאחר שפורסם. הרומן שדי נקטל בתחילה בביקורות, או כפי שנהוג לרכך: הקדים את זמנו, מספר על אלמנת צה"ל צעירה שמסרבת להתפקד לפולחן השכול הישראלי, או למהר ולהשתקם כמו החברה, ותחת זאת היא עוברת לגור עם אהובה על קברו שבחלקה הצבאית. בתום ההרצאה הוקפתי לתדהמתי במעגל של אלמנות צעירות ומבוגרות שעם דמעות בעיניהן שאלוני, 'איך ידעת'."
עם איזה סופר היית נפגשת לקפה ומדוע ?
"אני לא חושבת ש
פלאנרי אוקונור, ואלזר, קלאריס ליספקטור, צ'כוב קשישא (הו בהחלט) או
קפקא היו יכולים לאכזב אותי באיזשהו אופן. נהפוך הוא: הייתי סופגת מהם כל מילה, כל מבט ותנועה. אלא שאני חוששת שהיו מתרגזים. כלומר, מה היא בדיוק רוצה מאיתנו הסופרת הזו שמהעבר השני של הקפה המתקרר? שתלך ותקרא את הספרים. ובצדק. אני מסתפקת בספרים. בה בעת, השאלון הזה הוא תחליף-פגישה מצוין כדי לומר לסופרת בת-ימינו,
אנה ג'אקוני, שספרה שקראתי 'בבשר החי', פשוט מעולה".
...