29.01.2016
קרדיט צלם: shutterstock חדשות בזירה
אנשי הספר ה"שתולים" מגיבים לקמפיין, כנס השפה העברית ה-9, ומה לרולינג ולסלמן רושדי
קמפיין "השתולים" מעורר המחלוקת של ארגון "אם תרצו" נגד אמנים ואנשי תרבות ישראלים, תוקף שחקנים, אמנים, מוזיקאים וגם סופרים - ומציג אותם כבוגדים. לצד רבקה מיכאלי, גילה אלמגור ושאנן סטריט, ניתן למצוא גם את דויד גרוסמן, אריאל הירשפלד, סמי מיכאל, רוני סומק, עמוס עוז, רונית מטלון, דורי מנור, דנה אולמרט ואנשי ספרות רבים ואחרים.

תגובות רבות פורסמו ברשתות החברתיות בעקבות הקמפיין. המשוררת נעם פרתום, שגם כן נכנסה לרשימה של "אם תרצו", כתבה כי "חשוב להיזכר שהניסיון והשאיפה לעורר דיון ציבורי סביב הבעייתיות והמחירים המוסריים שאנחנו משלמים כחברה וכמדינה על הכיבוש - הם הדבר השפוי, הנאור והמתוקן - ולא להפך". ואילו אולמרט כתבה בדף הפייסבוק שלה: "מצאתי את שמי ברשימה השחורה בין שמות של נשים וגברים כל כך שוות ושווים, רציניות ורציניים. כבוד." גם הסופרת והעורכת יערה שחורי הגיבה ברוח דומה: "את כמה בבוקר ומגלה שאת ברשימה השחורה של אנשים שלא יודעים בדיוק מי היה ג'וזף מקארתי אך זה לא מפריע להם לפעול על פי רוחו. כנראה שבכל זאת עשיתי משהו טוב".

ולכותרות אחרות - ג'יי. קיי. רולינג רגילה לעשות רעש, אבל הפעם בזכות כבוד גדול שמוענק לה. רולינג תצטרף לטוני מוריסון ולסלמן רושדי ותקבל את פרס PEN היוקרתי בעבור מאבקה בצנזורה והארגונים ללא מטרות רווח שהיא עומדת בראשם, שמקדמים ומעודדים נשים וילדים וילדות בכל העולם, במטרה "להביא את האנושות לכדי שוויון וערכים הומאניים". לכבוד מסוג אחר תזכה הסופרת אמי טאן ("חוג שמחת המזל"), שכן זן חדש של עלוקה אוסטרלית שנגלה זה עתה יישא את שמה. הסיבה לכך היא תמיכה של טאן במחקר שהוביל לגילוי החיה הקטנה, ולכן החוקרים צופים שטאן תראה בכך כבוד "ולא עלבון".

הקשרים בין הבמה לשירה צוברים תאוצה בישראל, ועתה תיאטרון תמונע מארח סדרה לשירה עברית, אותה עורך הסופר, זוכה פרס "ספיר", חגי ליניק. הסדרה תתקיים בשלושה ערבים במהלך השנה, כאשר האורח הראשון הוא המשורר שמעון בוזגלו. באירוע ישתתפו גם יותם ראובני, עליזה ציגלר, קרני פוסטל ועוד. על המניע לפרויקט סיפר ליניק לספרותקל'ה: "עקב ירידת מעמדו של מבקר הספרות, והיעלמותו של המקצוע הנקרא מבקר ספרות או מסאי, ובאווירה הפוסטמודרניסטית שנמוך וגבוה הם היינו אך, נוצר מצב לא טבעי שקולן של קהילות ספרותיות המקדמות אג'נדה הוא זה הנשמע בקול רם, וקולם של הבודדים נבלע. בעיניי שירה היא קולו של הבודד".

ליניק מוסיף כי "מטרת שלושת ערבי השירה היא ניסיון להדליק פס פה ושם ולנסות להחיות רצף. אולי לא חזרה לקאנון, אבל קצת תשומת לב לבודדים לא תזיק. במקום המתאים ביותר לדעתי להתעוררות הרצף השירי ולאפשר למשורר/ת להשפיע על קולם באופן צלול הוא בפרינג'. נראה לי נכון שתיאטרון שוליים יחבק את המשוררים. בימים אלה זה החיבוק הכי חם והכי לא מאיים".

חיבוק מסוג אחר קיבלו המשוררים מתי שמואלוף ועדי קיסר, אשר ישתתפו בפסטיבל שירה יוקרתי שיתקיים בבאזל, שוויץ, מחר (יום שבת). השניים יחברו למשוררים ומשוררות מכל העולם, ויקריאו משירתם. המשורר חיים גורי עלה לכותרות לאחרונה לאחר שסרב לקבל את פרס היצירה הציונית, אך מי שמעוניין להתוודע ליצירתו עצמה, יוכל להגיע למפגש בספריה הלאומית בירושלים, ב-29.2, שבו ישוחח גורי עם קובי מידן, לכבוד צאת ספרו החדש. עוד ישתתף באירוע פרופסור דן מירון, ויבוצעו עיבודים מוזיקליים לשיריו.
...
מועדון קריאה
קרדיט צלם: janis deinats
ברישניקוב במופע על ברודסקי
קרדיט צלם: עטיפת הקומיקס מה בקומיקס
קומיקס מתקדם
השבוע הכריזה גלאד (GLAAD) - קבוצה שעוקבת אחרי הייצוג של הקהילה הלהט"בית במדיה - על המועמדים לטקס הפרסים השנתי של הקבוצה. בין המועמדים לשנת 2016: סדרת הקומיקס "מידנייטר" העוסקת בגיבור על הומוסקסואל, "לאמברג'יינס" המוערכת, המספרת את קורותיהן של בנות במחנה קיץ, וסדרת הקומיקס WiCKED ַ& DIVINE - העוסקת באלים ובכוכבי רוק. כאמור, כל סדרות הקומיקס האלו עוסקות בצורה כזאת או אחרת בנושאים להטב"ים. (יוני זאבו).
קרדיט צלם: shutterstock סובב עולם
50 גוונים לדונלד טארמפ
מה שהחל כהלצה של שיכורים הפך ללהיט דיגיטלי באמזון. הקומיקאי אלייז'ה דניאל צייץ בטוויטר שהוא מתכוון לכתוב רומן ארוטי הומוסקסואלי על דונלד טראמפ. וכך עשה. תוך ארבע שעות הוא סיים לכתוב את הסיפור שאורכו 10 עמודים, ושבו מתוארים מעלליו של איש העסקים השנוי המחלוקת, המתמודד לנשיאות ארצות הברית - עם "בל בוי" במלון בהונג קונג. בעקבות ההצלחה הגדולה, הוא מתכוון לכתוב עוד שני המשכים. טראמפ מצדו חסם את דניאל בטוויטר.
קרדיט צלם: גרג בול עוד מילה אחת
בין שירה למקדונלד'ס/ משה סקאל
שירה היא ההפך מדבר ש"מנגישים" אותו

קשה מאוד להגדיר שירה, אולי בלתי-אפשרי. ובתקופתנו זה קשה אולי אפילו יותר מאשר בעבר, כי בעקבות ההגות הביקורתית של העשורים האחרונים, כל מי שינסה כיום להגדיר מהי שירה, יבואו ויגידו לו שהוא מבטא בעצם - ביודעין או שלא ביודעין - את המוסכמות של התרבות שבתוכה צמח. ובכל זאת ראוי להתעקש בעניין הזה: יש, בהחלט יש כמה מאפיינים לדבר שהופך טקסט קצוץ שורות סתם, לשירה של ממש.

אחד מהם, שכבר הזכרתי כאן, הוא ההדהוד, הרב-שכבתיות, הרב-רובדיות שמביאה קולות ותפיסות וצלילים וריחות של מקומות אחרים ושל זמנים אחרים. אני לא מתכוון כאן להדהוד במובן של גזור-והדבק, לא לאיזה נֵיים-דרופינג או אִזכור סתמי של יוצרים ושל יצירות, ובוודאי לא להדהוד במובן הרֵאקציונרי של חזרה לאחור לעולם שכביכול היה טוב יותר.

ההדהוד של השירה הוא תנועה בלתי פוסקת קדימה ואחורה; הוא פעפוע תרבותי, פנימי ומתחייב מעצמו; הוא מעין קוד שאפשר לפצח אותו, אם רק מכירים ורוצים. ההדהוד הזה יכול להיות גם הדהוד של ספרות אפשרית, של שפה ושל צורת קיום אפשריות, אפילו סך השלילות של ההוויה המוכרת. אפשר לתפוס אותו גם מהאוויר, אבל בשביל זה צריך להרים את העיניים. לפסוע קצת הצידה. לרגע להרפות.

המשורר האמיתי יודע תמיד שהוא חולייה בשרשרת. הוא לא המציא את הגלגל, אלא רק נעזר בו כדי להתקדם עוד כברת דרך. ולאו דווקא קדימה, אלא לפעמים גם הצִדה, אל שוליה של הדרך הסלולה. הוא לא מתבונן רק מבעד לעיניו ומגוֹבה המטר ומשהו שלו, אלא לעולם עומד על כתפי ענקים שקדמו לו. ועל כתפיו - הצנומות או החסונות - יעמדו המשוררים הבאים לבוא. כשיהודים עזבו את הארצות שלהם - לפני מאה שנה, שמונים שנה, שלושים שנה - והגיעו לכאן, היה בהם שֶׁבר.

אבות ישורון, למשל, עשה מהשבר של עצמו, מהאי-רצון שלו לאחות את השבר, יופי גדול. הוא בנה דבר חדש, שעשוי כולו כמו כד מרהיב, המודבק מחתיכות של כד. אולי משברים של כד אחר. הוא עשה אַין מאַין, שאינו אלא יש מיש. לעומת זאת, אם השבר התאחה, בדרך כלל לא יצא מזה שום דבר שדומה לשירה אמיתית, כי שירה צריכה סדק. היא צריכה שבר. היא צריכה להיות - בין השאר - פגומה. צריך להיות בה עוד משהו; עוד לא-משהו. ובין הסדקים האלה, סדקיה של השירה, מסתחרר ההדהוד.

תשאלו: האם ההדהוד חייב להיות רק של יצירות ישנות? רק של קלאסיקות? ומה בנוגע להדהוד של היפ-הופ, של ג׳ז, של פופ מזרחי, של מוזיקה עכשווית מכל סוג? כלומר, האם מעניין ואפילו מהפכני לשאוב את ההשראה ואת ההדהוד המיוחל דווקא מתרבות פופולרית עכשווית? אולי כן. האם זה מספיק? תלוי מה עושים עם זה. תלוי, למשל, אם ההשפעות עוברות תמורה משמעותית בשירה החדשה, או שמא מדובר בציטוט עקר או בחיקוי שטחי.

מה שבטוח, השירה לעולם לא יכולה לנבוע במעגל סגור ועקר, היא חייבת להיות פתוחה. לא מצמצמת אבל גם לא חובקת כול. במיטבה, שירה היא שפה בתוך שפה, רשת מילולית סבוכה של זיקות לשוניות ותרבותיות, אפשרות מזוככת לחמוק מהיום-יום, ובכך, באופן פרדוקסלי, להנציח אותו. השירה היא מלחמה בלתי-פוסקת בכיעור ובהבל שהם מנת חלקו ההכרחית של האדם, יצירת יופי המעניק נחמה משום עצם היותו, משהו שאין בו תועלת, הצומח מתוך הרקב של החיים עצמם. שירה פירושה פעולה של ניפוי, שאינה תלויה רק במוּזה כמקור השראה, פעולה שהיא ההפך ממקריות ומארעיות.
...
קרדיט צלם: רועי עידן שיר לשישי
לסלק מן החלום/ מאת ישראל אלירז
לְסַלֵּק מִן הַחֲלוֹם
כָּל מַה שֶּׁאֵרַע בּוֹ
עַד שֶׁלּאֹ אֵדַע מַה
חוּץ בּוֹ וּמַה פְּנִים.
מַה שֶּׁהָלַךְ לאֹ יָשׁובּ,
מַה שֶּׁיָּשׁוּב לֹא הָיָה.
היִיתִי שָׁם.
אֲנִי זוֹכֵר
זֶה לאֹ הָיָה עֵץ עָנֵף אֶלָּא הַגֶּשֶׁם
וְהוּא בָּא וְהִנִּיחַ אֶת צַוָּארוֹ
עַל צַוָּארִי
.
קרדיט צלם: shutterstock בסט סלרי
זה הקטן גדול יהיה
נטייה רווחת בקרב הקהל הישראלי היא שאם ספר עולה 70 שקלים בערך, צריך שיהיו בו לפחות 300 עמודים, כדי שתיווצר התחושה שהתקבלה תמורה לאגרה. בעידן כזה, הספרים הקצרים כמעט ולא נמכרים. אמנם הוצאת "זיקית" הוכיחה כי יש קהל אוהד גם לטקסטים שאינם מנופחים, אך ברבי המכר של הרשתות הגדולות, נתקשה למצוא ב ספרים שאינם רומנים ארוכים.

לפיכך הופעתו של התרגום המחודש ליצירה "הצל של גופו של העגלון" מאת פטר וייס ("הספריה הקטנה") מפתיעה ומשמחת. אילנה המרמן, שתרגמה את הספר בשנת 1978, תרגמה אותו כעת מחדש ועדכנה את אחרית הדבר. מדובר ברומן קצר שפורסם בשנת 1960 וזכה להצלחה מסחררת, בין השאר משום סגנון כתיבתו והבעתו של וייס, שהציג היפר-ריאליזם מאופק שהקוראים לא היו מורגלים בו עד כה.

הספר הוא למעשה תיעוד של המספר-הגיבור, אדם המתגורר בפנסיון עלוב, את האירועים הבלתי חשובים לכאורה, המתרחשים בין שתי נקודות זמן: אי הגעה של העגלון ועגלתו, והגעתם המיוחלת. זהו ספר ללא עלילה במובן הקלאסי שהורגלנו בה, והוא מתמקד בתיאור תפיסת ההוויה של המספר את סביבתו.

בזכות הסיפור הקטן שהוא תיעוד תפיסת העולם והמרחב של הגיבור באמצעים מינוריים והתמציתיות והדחיסות של הטקסט, הספר הזה בשבילנו הוא בסט סלרי. והנה טעימה מתוכו: "מאחר שהכרתי את המהומה הזאת מערבים קודמים וידעתי שהיא באה מחדר-המשפחה, ואף על פי שמהלך המהומה היה ידוע לי, התעוררה אצלי שוב, כמו בכל פעם, השאלה אם לרדת למטה כדי לעזור, או כדי להתערב, או רק כדי לעמוד ולחכות".
...