סימניות

סביר להניח שכבר שמעתם על המשחק הסלולרי "פוקימון גו", שמתבסס על מציאות רבודה. אבל עכשיו מסתבר שהוא כובש עוד מקומות מפתיעים: ספריות ורשתות ספרים בכל רחבי ארצות הברית מצטרפות למשחק ומעודדות מרדף אחר הדמויות המצוירות גם בתוך המתחמים שלהן, בתקווה לעוד לקוח או שניים.
 

חנות הספרים Wild Detectives בדאלאס, למשל, ממוקמת ממש מול מכון אימון וירטואלי לציד פוקימונים (כן, יש דבר כזה). כך שמדי פעם נכנסים למקום אנשים כשהם בעיצומו של מרדף אחרי יצורים שרק הם רואים, כך מדווח השבוע ה"פאבלישרז וויקלי". ספריות רבות פרסמו בחשבונות האינסטגרם שלהן תמונות בהן נראים היצורים היפניים כשהם מפוזרים בין המדפים, בתקווה שהגימיק יעורר עניין ויכניס עוד כמה לקוחות. חלקן אף הציב על המדרכה שלטים שמזמינים את המכורים להיכנס ולשחק. דבר אחד, סביר להניח, לא השתנה בספריות גם בעידן המציאות הרבודה: פוקימונים או לא פוקימונים - אתם מתבקשים לצוד אותם בשקט.  
 

בוריס ג'ונסון, מי שהיה מועמד לראשות ממשלת בריטניה ומצא עצמו בתפקיד שר החוץ, גילה על בשרו שיש להצלחה מחיר גבוה מאוד. ג'ונסון, שהוא גם סופר, היה עסוק לאחרונה בכתיבת ביוגרפיה על גדול המחזאים, וויליאם שייקספיר. רק שההצבעה הדרמטית בה החליטה בריטניה לעזוב את האיחוד טרפה לו את כל הקלפים, והפוליטיקאי הפרובוקטיבי מצא את עצמו במרכז המפה הפוליטית - מה שאומר שאין לו אפילו דקה להשלים את הספר, שיועד להיות חלק מחגיגות 400 שנה לציון מותו של שייקספיר. עד כאן הכל טוב ויפה, רק שהמו"ל של ג'ונסון דורש את המקדמה ששילם לו - סכום זניח של 500 אלף לירות שטרלינג.

האב לחמישה ומי שכונה לא פעם "טראמפ הבריטי", עורר בשבועות האחרונים לא מעט אמוציות בקרב הבריטים עצמם, שרובם לא ממש מתגאים בכך שהוא עומד לייצג אותם ברחבי העולם. אך למרות ההשמצות, לזכותו של ג'ונסון יאמר שהוא סופר פעיל שמאחוריו עומדים כבר מספר ספרים, בהם הרומן "72 בתולות", וגם הסדרה "החלום של רומא", ששודרה ב-BBC. 
 

אחרי יותר משבעים שנה תודפס שוב פואמה ישנה של ג'.ר.ר טולקין, מחבר "ההוביט" וסדרת ספרי "שר הטבעות", כך מדווח עיתון ה"גארדיאן". היצירה, שתחזור למודעות בנובמבר השנה ועונה לשם "The Lay of Aotrou and Itroun” נחשבת שייכת לצד ה"קודר" יותר ביצירתו של הסופר, צד בו, לפי חוקרי טולקין, נכללים גם ספרי שר הטבעות. השנה האחרונה בה הודפסה היצירה הייתה למעשה שנת יציאתה, 1945, אך מאז היא נזנחה ולא שבה למדפים.

היצירה הנשכחת, המספרת על זוג צעיר שמשתוקק לילד ופונה למכשפה שמסבכת אותו בסיפור עגום, לא מנותקת לגמרי מהעבודות המפורסמות טולקין. למעשה, במרכזה עומדת מי שתהפוך שנים לאחר מכן לגלדריאל, בת מלוכה אלפית בספרי "שר הטבעות". את גלדריאל משחקת בעיבוד הקולנועי הכוכבת קייט בלאנשט.
 

אם יש משהו שהבריטים לא מוכנים להיפרד ממנו, אלה גיבורי הילדות שלהם. וכשזה מגיע לגיבורים מספרי ילדים, זו ממש נהיית סוגיה לאומית. במשאל שערכה הסוכנות הלאומית לקריאה בבריטניה, נשאלו קוראים המקפידים לפתוח ספר לפחות פעם בשבוע מי הן הדמויות החביבות עליהם, גם היום. והתוצאות, גבירותיי ורבותיי, מבשרות על מהפך. הקוסם הממושקף של ג'יי קיי רולינג, ששלט ביד רמה בתודעה הבריטית, הגיע רק למקום השני, כשאת המקום הראשון כבש בסערה פו הדב של א.א.מילן.

בנסיון להבין מה גורם לאנשים לאהוב דמויות מסויימות, נשאלו הנסקרים למה נקשרו לגיבורים הקטנים. 45% השיבו כי הרפתקנות היא התכונה הכי משמעותית עבורם, בעוד 37% ענו כי הדמות לימדה אותם להיות שונים, ואילו 33% השיבו כי הגיבור "הרגיש כמו חבר טוב. בין הדמויות הידועות הנוספות שהצליחו להשתחל לעשירייה הראשונה אפשר למצוא את "ההוביט", בילבו באגינס (מקום רביעי), מתילדה של רואלד דאל (במקום החמישי והמכובד) לוסי מ"האריה, המכשפה וארון בגדים" מאת ק.ס. לואיס, וחתול תעלול.

אי אפשר להתעלם מכך שהרשימה נותנת כבוד גדול לסופרים שנולדו וחיו בממלכה המאוחדת. הבריטים, כך מתברר, אוהבים את היוצרים שלהם, ועוד יותר אוהבים לאהוב קלאסיקות.
 

המשוררת מאיה בז'רנו היא זוכת פרס יהודה עמיחי לשירה עברית לשנת תשע"ו, כך הודיע השבוע משרד התרבות והספורט. בז'רנו, ילידת 1949, פרסמה ספר שירה ראשון בשנת 1978. בין היתר זכתה גם בפרס ברנשטיין, בפרס ראש הממשלה ובפרס ביאליק. פרס יהודה עמיחי יוענק לה על ספרה "פגישה עם השחקנים", שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-2014. 

"פרס עמיחי צבר חשיבות", אומרת השבוע בז'רנו ל-ynet. "אני חושבת שצריכה להיות הרבה תמיכה למשוררים וסופרים. אין היום הוצאה שהיא לא במשבר והסופרים צריכים לשלם מכספם. אני מקווה שהשרה רגב אכן תקיים את מה שהיא מצהירה".

למרות כל אלה, בז'רנו נשמעת אופטימית ביחס למצב השירה. "יש נוער שמחובר לשירה ויש כוחות צעירים, אני לא מיואשת. זה לעולם לא יהיה המוני ופופולרי כמו מופע רוק, אבל העובדה שהספוקן וורד צמח עכשיו, למשל, זה מעודד. כשזה איכותי, אני מאוד אוהבת את זה". בז'רנו מוציאה בימים אלה גם רומן ראשון פרי עטה - "חלונות הזמן של אביגיל" (בהוצאת "ספרא").
 
פרס יהודה עמיחי מוענק כבר 15 שנה ברציפות על ידי משרד התרבות והספורט ובשיתוף עיריית ירושלים, כאות הוקרה למשוררים ישראלים. בין הזוכים בו בעבר ניתן למנות את ארז ביטון, נורית זרחי, אגי משעול, רוני סומק, מואיז בן הרוש וחביבה פדיה. סכום הפרס עומד על 60 אלף שקלים.
 

אַתָּה תִּהְיֶה בֵּן שְׁלוֹשִׁים.
אֲנִי בַּגִּיל שֶׁכְּבָר לֹא מַסְגִּירִים.
נִצְעַד בִּשְׂדֵרָה יְרוּקָה תַּחַת שֶׁמֶשׁ כְּבֵדָה
וְאַתָּה תֵּיטִיב אֶת הַכּוֹבַע עַל רֹאשִׁי
וְתֹאמַר שֶׁאֵינִי דּוֹאֶגֶת דַּי לְעַצְמִי.
אוּלַי נְדַבֵּר. הַלְוַאי שֶׁעוֹד יִהְיֶה מַה לוֹמַר.
שֶׁאֶזְכֹּר אֶת לֵילוֹת הָעֵרוּת יְמֵי הַפְּלִיטוּת עִדָּן הַדַּחַק
כְּשֶׁהָיִיתָּ צִפּוֹר קְטַנָּה וּפְצוּעָה בְּחֵיקִי.
מִמְּרוֹמֵי גָּבְהֲךָ תִּשְׁאַל אִם סִיַּמְתִּי לְשַׁלֵּם עַל הָא וְעַל דָּא
וּמַה אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל הַזֶּה וְהַהוּא.
אַשְׁחִיל בְּדִיחָה. תִּצְחַק קַלּוֹת תְּהַדֵּק אֲחִיזָתְךָ.
תֹּאמַר דְּבַר מַה עַל הַקַּלּוּת הַבִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת
שֶׁל מַה שֶׁאָז יַסְעִיר אֶת הַמְּדִינָה.
אוּלַי אַפְסִיק לְהַקְשִׁיב. אֶבְהֶה בְּצַמָּרוֹת הָעֵצִים.
אֶהְיֶה שְׁקֵטָה. אַרְגִּיש אֵיךְ מִשְׁתַּחְרֵרוֹת הַמּוֹשְׁכוֹת מִיָּדַי וְנִלְפָּתוֹת סְבִיבְךָ.
כַּמָה אֲנִי וְאֵינִי מְחַכָּה.
 

15.7
לפניות והצעות: omri-ho@y-i.co.il

בקובץ הקצר "בלוע", שמוצג כפנקס קטן ובו זיכרונות אישיים מחייה של זרחי, תהיות פילוסופיות וסיפורים קצרים, מקבל הקורא הצצה מרתקת לראשה של הסופרת. יש בפורמט האישי הזה לא רק שינוי מרענן, אלא גם תוספת משמעותית לכתיבתה הממוסדת של זרחי

"בָּלוּעַ", סיפור קצר על אישה אילמת, סוגר את הקובץ החדש מאת נורית זרחי הנושא את אותו השם. הדמות הנשית המצונפת שבן זוגה הדתי מאחר להגיע מבית הכנסת, היא מאוימת, מורכנת ראש תחת איום תמידי של רוגז מצדו. היא איננה אילמת במובן הקליני, אך חוסר יכולתה להביע עצמאות למולו, מאפיינת את הדמות שהקורא בקושי מספיק להכיר.

לא מפתיע שדווקא עם הסיפור הצנוע הזה בחרה זרחי לסיים את הקובץ, שגם נפתח בדמותה של אישה בוגרת שזקוקה נואשות לגבר כדי להרוג ג'וק (בהיפוך ספרותי מרומז ומשעשע ל"הגלגול" של קפקא). הפותח והסוגר תוהים על מקומה של האישה הבוגרת, היצירתית, אולי אף תוהים על מקומה של הכותבת עצמה, כמעט 90 שנה אחרי "חדר משלך" של וירג'יניה וולף. כמה נשאר מהחדר הזה?

זהו קובץ מורכב מאוד. זרחי מערבת בו זיכרונות עבר לצד קטעים קצרים והגיגים, הגות בניחוח פילוסופי וגם סיפורים שעומדים בזכות עצמם. ועם זאת, זהו אוסף מצומצם מאוד. לכתיבה של זרחי בכל הקטעים שבספרון, יש תכונה מנוגדת: הכתיבה היא רזה, תמציתית, כמעט כמו רישום בעיפרון. אך עם זאת היא מצליחה, כמיטב אמני הסיפור הקצר, להשקיע את הקורא בנוף מרובה פרטים ולשוות להם נפח ומשמעות.

היא חוזרת לילדותה, תוהה האִם אבדן האב שחוותה בגיל 5 משמעותו שאכן הייתה מתישהו בעלת אב או שמא הוא אבד לה יחד עם הזיכרונות המוקדמים? ואם היא חסרת אב, מה זה אומר בעצם? אצל זרחי האבדן האישי הזה מתערבב עם האבדן שחווה דור ההורים – אבדן התרבות והשפה שהשאירו מאחור. היא מתארת את ההגירה לאחר המלחמה כאילו נעלו הוריה דלת תרבותית מלאת חרכים דרכם הסתננו מדי פעם היידיש וההלצות הקטנות, אלה שהיו מנוגדות כל כך לציונות חמורת הסבר.

זרחי מחפשת את פשר העולם שנבנה במהירות בשנותיה הראשונות של המדינה, את התרבות שצריכה הייתה להילמד, השפה שדור המדבר צריך היה לסגל, ואז לכתוב בו יצירות מופת. היא מקוננת על טבעה האלים של התרבות העברית בישראל, זו שכל דור בונה מחדש ועל כן משליך מאחורי הגב את מה שכתבו ויצרו הוריו.

"ספרות דור הפלמ"ח, שחשבנו, שנחשבה, כאילו תיזכר כביטוי האמיתי של החברה הישראלית, הולכת ומתרחקת, הולכת ונשכחת", כותבת זרחי בפיכחון רב, בעיקר בהקשר לתהליכים שמתרחשים עכשיו במאבק האיתנים על כס האליטה בישראל. "דור שמחפש הד למציאות קיומו, לספרות שתקנה לו תחושת היות דרך שיקופה, מוחק כמוטעה את הדור הקודם, תוך שהוא דורך על גבו".

ראוי גם להעריך את המעשה הלא שגרתי של זרחי, כמו גם של הוצאת "אפיק", בהוצאת אוסף שהוא אינו רומן סדור, גם לא אוסף רגיל של סיפורים קצרים, גם לא מסה פילוסופית. הוא עירוב של כל אלה. הפורמט הקטן והנוח, הראשון בסדרת "נוודים" שבהוצאה מקווים שהקוראים היו "לוקחים על הגב, בתרמיל, לו היו יוצאים לנדוד", הולם ביותר ממובן אחד את הכתיבה של זרחי.

הקריאה ב"בלוע" היא חוויה נדירה, כיוון שהיא מאפשרת מסע נדודים אינטימי עם הסופרת. כמו מחברת קטנה התחובה בתיקה ונשלפת בזמנים של השראה, או כאשר התת מודע גובר ומתקרב דחף הכתיבה כפורקן, כך אנחנו מקבלים הצצה מרתקת אל נפשה של זרחי. כמעט מפתה להוסיף לספרון כמה דפים ריקים בסופו ולאמץ אותו כמחברת אישית. אולי זו ספרות במיטבה, כשהיא זולגת ממוחו ונפשו של היוצר אל נפשו של הקורא, בדיפוזיה שרק כתיבה מעולה יכולה ליצור.

בלוע, נורית זרחי. עורכת: עליזה ציגלר. 95 עמ', הוצאת "אפיק"

ספרו השני של הכותב המסתתר מאחורי שם העט בן פול, מתאר חקירה מסתורית בירושלים בטקסט מפותל ומתוחכם - המזכיר את ספרו הקודם "מלך, בלש". למרבה הצער, ההנאה מהקריאה נשארת בחוץ והקורא נותר בעיקר עם הניסיון להרשים

הפסבדונים בן פול עורר עניין רב כשראה אור ספרו הראשון, "מלך, בלש" בשנת 2014. הייתה זו הבחירה לפרסם בשם בדוי, כמובן, אבל גם הטקסט הספרותי שהציג – מסועף, מתוחכם ומחוכם במתכוון, אליטיסטי אפילו. עתה מגיע ספרו השני, "אתה שוטר בירושלים", ופול מגיש לנו שוב את אותו טקסט ספרותי. כלומר, זהו טקסט אחר מבחינת סיפור המעשה והטכניקה, אבל היסודות הסגנוניים ואופן הביצוע – נותרו זהים.
           
"אתה שוטר בירושלים" מתאר בדיעבד ובכמה אופני ביטוי את החקירה שמנהל שוטר ששמו מרסל קדוש, בעקבות מותה של אישה זקנה בחצר שכונה עלובה בירושלים. לכאורה מדובר בעוד חקירה שיש רבות כמוה, אך כבר מפתיחת הספר, כאשר קדוש – כשהוא כבר שוטר בדימוס – מבהיר שהחליט לכתוב את הסיפור האיום והנורא והכביר והמזעזע הזה, ברור שרב הנסתר על הגלוי.

ואכן, הסיפור עוסק במניעים אפלים הרוחשים בירושלים, ומציג למעשה סף של תוהו ובוהו; מציאות של חטאים, אלימות, שררה ואימה הפושות בעיר הנחשקת כל כך. לאורך הספר, לצד תיעוד התפתחות החקירה ומה שנגלה במהלכה, מוצג לנו גם קולו של הכותב, קדוש, שפורט בין השאר את תחושותיו ומחשבותיו לגבי מצבו וחייו.

אין כל ספק שפול יודע מה הוא כותב וכיצד. הוא מודע לפעלולים הלשוניים והתמטיים שהרומן גדוש בהם, לאפקט המסתורי והחידתי, אפילו המיסטי לעתים, שיש לאופן שבו הוא מספר את הסיפור. לכך שהטכניקה שלו מבטאת גם את הדיון שהספר מעלה בכל הנוגע למעשה הכתיבה ולתפקידו של הכותב (חוקר? מתעד? גוזמאי?), והוא מבקש להגיש את כל אלו במערכת חוקים שרלוונטית ליצירה הספציפית הזו.
 
כך לדוגמה, העיסוק המשמעותי בספר במערכת היחסים של קדוש עם נזיר חידתי ומשונה שהיה עד לאירוע, ובורח בעצמו ממשהו. דיבורו הייחודי של הנזיר מבוסס על עירוב משלבים וסגנונות. קדוש מגיב אליו, ולא תמיד ברור אם תגובות אלו הן חלק מהתיעוד של החקירה או ביטוי מאוחר יותר של התרשמות. ככלל, הסיפור – בין השאר על ידי מעברים בין גופי דיבור שונים, יוצר תנועה בלתי פוסקת בין סיפור המעשה שמגולל המספר/הכותב, לבין התודעה של הכותב עצמו.
           
אולם אף שהספר עשוי (ובצדק) לגרות את בלוטות ההערכה, על השאפתנות והתחכום, אי הציות לנרטיבים המקובלים וכן הלאה, פול שוכח משהו חשוב למדי: הנאה. כדי להתרשם באמת מביטוי ספרותי יוצא דופן או אפילו חריג רק בקצת מהמיינסטרים, אין די בביצוע סביר או מוצלח של הטכניקה, התעלולים והמבנה הצורני. יש צורך לגרום להנאה מהמהלכים הללו, וכל מי שקרא אי פעם את בורחס, סרחיו ביסיו, נורית זרחי או מיקי בן כנען, למשל, יודע מהי הנאה מטקסט מפותל, חידתי ומשתנה.
           
גם ברומן השני שלו ממשיך פול בקו המחוכם במתכוון, מבלי שיישאר מרחב להנאה, התלהבות, הומור. במקום זה אנו נותרים עם טקסט שבהתחלה פועל את קסמו, אך בשלב מסוים הוא נהיה מייגע, תובעני שלא בצדק ונטול אנרגיה, ובסופו של דבר – גם לא מחדש כל כך.

הקריאה היא סיזיפית ומאתגרת, אבל לא במובן הטוב, כזה שגורם לך לרצות לשקוע, לתהות, להתאמץ. לכן, "אתה שוטר בירושלים" לא מצליח להסעיר באמת את הנפש כך שתלך שבי אחר הדמות מכמירת הלב של מרסל קדוש, ואנו לא ניתקף בתדהמה או בהלה נוכח הדברים שנחשפים (ואלו שלא). ואף שיש קטעים יפים בספר ויכולת תיאור מעניינת, דומה כי כל העניין הוא הרושם שהטקסט מבקש לייצר, וזה לא מספיק.

אתה שוטר בירושלים, מאת בן פול. הוצאת "כתר", עורכת: יערה שחורי, 312 עמ'

חבורת סטודנטים היוצאים בעקבות נערה אחת עומדים במוקד ספרו המשעשע של כריסטופר מורלי - שנכתב בתחילת המאה ה-20. למרות ההומור העתיק, "קתלין" הוא ספר מבדר וקלאסי, שניחן באיכויות של מחזה ונקרא בנשימה אחת

עם עצירת הרכבת ברציף עיירת וולברהמפטון באנגליה הצפונית, נדחפת החוצה בהתרגשות חבורת סטודנטים נרגשת לקראת מסע לו חיכו בציפייה: לרשותם שלושה ימים להצליח ולפגוש את קתלין האגדית. אפרודיטה שצמחה בדמיונם של חבורת סטודנטים מאוקספורד הקוראים לעצמם "העקרבים", הייתה עד לפני כמה חודשים שם עט המתנוסס בתחתית של מכתב זנוח הנשכח בתחתיתו של מדף ספרים, ועכשיו הם קרובים אליה ממש. עוד רגע היא תתגלם מולם ועם מעט מזל הם יצליחו אף להזמין אותה אל הקמפוס שלהם בשבת, לצפות בהם בתחרות החתירה.

אוניברסיטת אוקספורד של 1912 מתוארת על ידי כריסטופר מורלי על כל ספריותיה הכבדות וקירותיה המיוחסים. אנגליה המעמדית של אותה התקופה פורסת את חסותה על סטודנטים אלו, אשר אינם חוצים את גבולות עולמם האינטלקטואלי אלא חיים בגזרותיו: הגיגים ספרותיים וקריאה משותפת הם כל מעייניהם של חבורת "העקרבים" אשר לאחרונה החליטה על כתיבה משותפת של סיפור בהמשכים.

לכתיבת הפרק הראשון נבחר החבר קנת פורבס, בשל שנינותו וראשו הפורה. ערב התכנסות החבורה, בעוד ראשו עדיין ריק מרעיון, מבחין פורבס תוך שיטוט בחנות ספרים במכתב שנח בין המדפים, אותו כתבה נערה בשם קתלין אל ג׳ו, מי שמסתמן כאהובה של הנערה. תוכן המכתב והדמויות בו מפעילים את דמיונו, והוא מציע לחבורה שהמכתב והדמויות המוזכרות בו יהיו הבסיס לסיפורם שלהם.

החבורה פרועת הדמיון לוקחת את ההצעה בשתי ידיים ולא עובר זמן עד שקתלין זו הופכת למושא האובססיה של פרחי האקדמיה הצעירים. עם בנייה משותפת של דמותה הם מציבים לעצמם אתגר בלתי נמנע - לצאת ולחפש את קתלין האמיתית, המתקיימת במציאות, שכן לפי הכתובת בראש המכתב היא נמצאת במרחק שעתיים נסיעה ברכבת.

הספר, שמוקדש "בהתנצלות לקתלין האמיתית", ניחן באיכויות של מחזה ונקרא בנשימה אחת. כמו בקומדיית טעויות קלאסית מצטלבות דרכן של הדמויות אל מול קתלין ומשפחתה ואט אט נוסף אלמנט של מתח כאשר כל אחד לא חושש לחשוף את חברו במבושיו ומלבד שייחשב כזה שראה אותה ראשון.

כריסטופר מורלי, אשר ספרו הראשון "פרנסוס על גלגלים" (בעברית בהוצאת זיקית) שיצא בשנת 1917 והיה להצלחה ספרותית משמעותית, ידוע בקלילות כתיבתו ובתאור הקומי של דמויותיו. ההומור נוכח גם ב"קתלין" ומקצין את הסיטואציות המוזרות שאליהן נקלעת החבורה במסעה. בניגוד ל"פרנסוס על גלגלים" הקורא את דמות האשה בו לשחרור נשי ומאיר אותה באור עצמאי, "קתלין" נשען על האדרת יופיה וחן תנועותיה של מושא הערצתם של הסטודנטים הצעירים.

לאחר שקיומה הזין את הפנטזיות שלהם במשך חודשים, מתגלה קתלין האמיתית עדיין ככלי שרת לעין הגברית, שהחלק הארי של תפקידה בבית הוא לבדר את אורחיו של אביה ולפקוח עין על המשרתות במטבח, והיא ואינה פורצת מתוך דמותה הריקה. מי שהוגדרה על ידיהם כ"הנפלאה בכל היצורים, הנערה שבין ילדה לאשה, שניחנה בקסמן של השתיים ואין בה מאומה מחולשותיהן", לא מביאה לסיפור משהו אחר על עצמה בפוגשם אותה במציאות, וחבל.

אף שההומור בספר הוא עתיק ולעתים ארכאי, "קתלין" הוא ספר מבדר וקלאסי. מי שיודע ליהנות מספרות אולד פאשן ימצא בו חן ותמימות אשר זרועים בכל עמוד בסיפור קטן זה.

 

קתלין, כריסטופר מורלי. מאנגלית: יהונתן דיין, הוצאת תשע נשמות , 120 עמ'