סימניות

רבקה שארוק בת ה-26 לא צריכה הרבה כדי לצטט כל שורה מכל פרק מכל ספר של הארי פוטר. היא מהססת לרגע ושולפת אותה כאילו קראה אותו אתמול. האוסטרלית בת ה-26 היא רק במקרה אוהדת של פוטר, אבל לא בגלל זה היא זוכרת את כל שבעת הספרים בעל פה. שארוק, שסובלת מתסמונת נדירה, זוכרת כל רגע בחייה. על הטובים או הגרועים שבהם. מתנה או קללה? תלוי את מי שואלים. "כשהיא היתה ילדה והיו לה סיוטי לילה", נזכרת אמה בראיון לטלויזיה האוסטרלית, "פשוט ביקשנו את ספרי פוטר". הזיכרון של שארוק הוא כה מדויק, עד שהיא מסוגלת להצביע על שינויים מינוריים שקיימים בין ספרי פוטר לבין העיבודים הקולנועיים שלהם. "זה תקוע לי בראש", היא אומרת אחרי שנתנה תשובות מדויקות למנחה ההמומה. "אני חושבת לפי פרקים". 
 

סופרים הם לא ממש פלח האוכלוסייה שהייתם מצפים למצוא בכתבות בסגנון "המרוויחים הגדולים של 2016". ובכל זאת, מגזין פורבס חושף השבוע את רשימת הסופרים העשירים ביותר בעולם, ויש בה כמה נתונים מפתיעים. ראשית, נחסוך לכם את הניחושים ונביא את חמשת המקומות הראשונים. רק נגלה מראש שמחבר "משחקי הכס", ג'ורג' ר.ר. מרטין לא נמצא בה, למעשה, גם לעשרת הראשונים הוא לא הגיע, יחד עם סוזן קולינס ("משחקי הרעב") ומחברת ספרי המתח ג'יליאן פלין ("נעלמת", "חפצים חדים"). 

את המקום החמישי חולקים שלושה: נורה רוברטס, דניאל סטיל וסטיבן קינג. שלושתם הרוויחו 15 מיליון דולר בשנה החולפת. למקום הרביעי הגיע מחבר המותחנים המשפטיים ג'ון גרישם שהרוויח ב-18 מיליון דולרים. במקום השלישי נמצאת סופרת שעשתה השבוע הרבה רעש וצלצולים - ג'יי קיי רולינג, הלא היא מחברת הארי פוטר, הרוויחה 19 מיליון דולרים, ובמקום השני ניתן למצוא את סופר הילדים ג'ף קיני. אם יש לכם ילדים בגיל המתאים אין סיכוי שאתם לא מכירים את "יומנו של חנון". במקום הראשון עומד על 95 מיליוני הדולרים שלו - ג'יימס פטרסון, שהוא לא שם שגור בישראל, אך סופר פורה במיוחד. עשרות ספרים פרי עטו הגיעו לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, לא מעט מהם תורגמו לעברית. אז מי אמר שאין כסף בכתיבה? הרשימה המלאה כאן.
 

מי שעדיין לא מיצה את כל המנדלות שמסתובבות פה בשנתיים האחרונות, מוזמן להדפיס את "ספר הצביעה של הילרי קלינטון". יש בו הרבה, ובכן, הילרי קלינטון. יוצרי הספר לא הגבילו את עצמם ועפו עם הדימיון לכל עבר. הקלינטונית מקבלת בחוברת טוויסט די משמעותי וחביב - בתמונה אחת, למשל, היא מחליפה מקומות עם חאליסי ממשחקי הכס, כשהיא רוכבת על הדרקון שלה מעל הבית הלבן. באחרת, פניה של המועמדת לנשיאות מחליפות את פני האבן של אברהם לינקולן באנדרטה המפורסמת, ובאחרת אפילו צירפו את הקלסתרון שלה לפניהם של ארבעת הנשיאים בהר ראשמור. מי אמר שקמפיינים הם דבר אפור?
 

ההצלחה הפנומנלית של "לבד בברלין", שהמחישה עבור מיליוני קוראים ברחבי העולם (ובישראל) את היומיום הגרמני תחת המשטר הנאצי, הפכה את הנס פאלאדה לסופר שהכי מזוהה עם אימת הטוטליטריזם. עבור רבים, פאלאדה, ששמו האמיתי היה רודולף וילהלם פרידריך דיצן, הוא אחד מהסופרים היחידים שהצליחו לתאר בדיוק את אימת השלטון ששלט בכל בדל מחשבה של אזרחי הרייך. עכשיו, באיחור של 69 שנה, יתורגם לאנגלית "Nightmare in Berlin", ספר שפאלאדה כתב בשנה בה הלך לעולמו. זהו גם ספרו היחיד, חוץ מ"לבד בברלין", שנכתב על ידו לאחר שנות המלחמה.

הספר מגולל את קורותיהם של ד"ר דול ואשתו, המוצאים מקלט באזור הגרמני הכפרי. שניהם נרדפים על ידי סיוטים שזוחלים אל תודעתם בלילות, כל זאת כאשר הצבא הרוסי מתקרב בימיה האחרונים של המלחמה. הזוג שב לברלין לאחר המלחמה ומשוטט ברחובותיה ההרוסים, ובתוך כך מתמכר למשככי כאבים.  הספר עתיד לראות אור גם בעברית בהוצאת "פן" ו"ידיעות ספרים"

פורסמה רשימת המועמדים לפרס מאן בוקר היוקרתי, שניתן בבריטניה לסופרים שכתבו ספר באורך מלא ובאנגלית. הבשורה הגדולה שעולה מהרשימה, שנחשפה השבוע, היא כי הוצאות הספרים הקטנות יקבלו מקום יותר ויותר לגיטימי, לצד שמות ממוסדים ומוכרים יותר כמו ג'.מ. קוטזי ואליזבת' סטראוט. למרות זאת, ניתן לראות השנה כי הספרות הבריטית עדיין משפיעה מאוד על הרכב הרשימה, שכן יש בה חמישה סופרים, לא פחות. זאת מבלי לציין את קוטזי הדרום אפריקאי/אוסטרלי. "מנעד הספרים הוא רחב השנה והאיכות גבוהה", כתב חבר השופטים. "כל אחד מהספרים עורר ויכוח נוקב על מה הוא בעצם רומן".

המנצח יוכרז באוקטובר, ועד אז אפשר להתחיל לגלגל שמות חדשים שייתכן שיכנסו לשורה הראשונה של זוכי עבר מוערכים כמו הילרי מנטל, וויליאם גולדינג ומרגרט אטווד. רשימת המועמדים המלאה כאן
 

אֲנִי בּוֹחֵן אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר הַנַּעֲרָץ עָלַי
וּמְגַלֶּה לֶחֶרְדָתִי שֶׁהוּא בֶּן תְּמוּתָה.
אֵיךְ לֹא יָדַעְתִּי שֶׁהוּא דוֹפֵק שָׁוַארְמָה בַּצָּהֳרַיִם,
שֶׁהוּא מְבַלֶּה בַּשֵּׁרוּתִים,
שֶׁהוּא אוֹהֵב נָשִׁים כְּמוֹ עֶגְלוֹן,
שֶׁכַּפּוֹת יָדָיו מַסְגִּירוֹת אֶת גִּילוֹ
וְשֶׁאֵין מַמָּשׁ בְּתַדְמִיתוֹ הַתְּלוּשָׁה:
רַגְלָיו נְטוּעוֹת בַּקַּרְקַע,
הוּא יוֹדֵעַ מִי נֶגֶד מִי,
וְהִלּוּכוֹ בָּעוֹלָם - כְעַל לוּחַ שַׁחְמָט.
וּלְכַמָּה כְּסִילוֹת נִדְרַשְׁתִּי
כְּדֵי לְהַאָמִין כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ
שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּנָפַיִם.

 

29.7
לפניות והצעות: omri-ho@y-i.co.il

פאזל של משפחה לא מתפקדת הוא לבו של רומן הביכורים של מיכל פאר. דרך האב גבריאל, שמטלטל את משפחתו עד שמתמוטטת, נבחנת השאלה מדוע מתפוררות משפחות. פאר עושה זאת במקוריות, אך לא שומרת על האיזון הסיפורי עד הסוף

הדבר הראשון שלוכד את תשומת הלב ברומן של מיכל פאר הוא שמו של הספר, המתריס בחינניות בפניו של הקורא ומזמין אותו לחדור אל הסיפור. בזמנים בהם ספרים רבים כל כך מתחרים על תשומת ליבם של הקוראים, מצליחה פאר להתבלט ולהציג את יצירתה באופן מעורר סקרנות.

מתחת למעטפת שובת הלב מסתתרת עלילה משפחתית עגומה. אב המשפחה גבריאל קיקה ויינשטיין הוא נוכל שרמנטי המסתבך ובורח מהארץ. הוא משאיר אחריו חובות, את אשתו מימי שבורת הלב ואת ילדיו אילזה ואסי, הגדלים בחסך נפשי וכלכלי גדול. המשפחה החד-הורית והבלתי מתפקדת מנסה לשרוד בצריף קטן בשכונת שוליים תל אביבית.

הרומן מורכב מארבעה חלקים, שכל אחד מהם מציג נקודת מבט שונה על קורות המשפחה. החלק הראשון והמרכזי מסופר מפיה של אילזה הבת הבכורה. החלק השני מתאר את קורות זוג ההורים בירח הדבש שלהם, אז נזרעו זרעי הפורענות של המשפחה העתידית. החלק השלישי מביא את סיפורו של אב המשפחה, המנסה לפענח את שורשי נפשו ולתת הסבר לאישיותו המפוקפקת, והחלק האחרון שב אל אילזה, הפעם בתור נערה בוגרת, אבודה ומצולקת נפשית.

על אף שהספר מנסה להציג את המשפחה מזויות שונות, הציר המרכזי הוא יחסי האב ובתו. גם אילזה, כמו כולם, מוקסמת מאביה ומתקשה להשלים עם לכתו. הנטישה והשקרים מאלצים אותה לפגוש את דמותו האמיתית של האב, ולהכיר ביסודות המסוכסכים והאלימים שהוא נטע בתוכה. גם כאשר היא עומדת מולו בגיל ההתבגרות כשהיא זועמת כולה, הכעס מטפטף מתוכה. היא אינה מגלה התנגדות אמיתית לנסיונותיו לעצב אותה כדוגמנית על פי הפנטזיה שלו. כשהיא חוזרת לבית אמה מתברר שכוחו של האב עליה חזק מששיערה, והיא אכן הופכת לדוגמנית.  אילזה בזה לעיסוק, אך רואה בו דרך קלה לנצל אנשים ולהשיג כסף קל, ממש כמו אביה. ההשפעה ההרסנית של האב נותנת אותותיה גם אצל האח אסי, שדרכו להתמודד עם הנטישה היא באימוץ הנטייה של האב לשקר כאסטרטגיית הישרדות.

ההשלכות הנפשיות של ההתפרקות על כל אחד מבני המשפחה הן קשות. האם נכנסת לדיכאון קשה ומתקשה לתפקד, והילדים על אף הרגשות הקשים מזדהים עם דמות האב התוקפן ומפנימים חלקים מתכונותיו. כמו נבואת אורקל מגשים הגורל את יעודו מבלי שתהיה לגיבורים אפשרות אמיתית להימלט ממנו.

למיכל פאר יש יכולת כתיבה מרשימה והיא בהחלט מפגינה אותה ברומן. התנועה קדימה ואחורה בזמנים, המעבר בין נקודות המבט השונות של הגיבורים, כל אלה יוצרים סיפור גועש בעל איכויות קולנועיות סוחפות. פאר מפרקת לא רק את המשפחה ואת גיבורי הסיפור, היא בעיקר מפרקת את מבנה הסיפור ומנסה להרכיב אותו מחדש בצורות שונות.

הנסיון ללכת נגד המבנה הספרותי השגרתי הוא מהלך מעניין וראוי להערכה, אך אינו צולח עד הסוף. שלושת הפרקים האחרונים מנסים להעשיר את הגרעין הסיפורי, אך בסופו של דבר הם פועלים נגדו ומדללים אותו במקום להעצימו. לעומת זאת, הפרק הראשון והמרכזי הוא החלק המוצלח ביותר בספר. יש בו עוצמה ולכידות פנימית, וייתכן שכדאי היה להשאיר אותו כנובלה בזכות עצמה.

אתם, שחיים יפה כל כך / מיכל פאר. הוצאת אחוזת בית, 288 עמ'.

הנובלה שכתב ג'וזף קונרד, במרכזה עומדת בתו היפה של יורד ים מזדקן, היא לא רק ספר מושלם לחופשה שלוקח את הקורא אל הבריזה והחופים של האוקיינוס ההודי. יש בה גם ביקורת מרומזת על משחקי הכוחות הקולוניאליסטיים של סוף המאה ה-19. בשתי מילים: האסקפיזם המושלם

נדמה שאין תענוג גדול יותר מלגלות פנינה ספרותית מסקרנת, לדלות אותה מערימת הכותרים ולבסוף, לאחר ניקיון וליטוש, לענוד אותה כחלק מהשרשרת האמנותית שאתה מתגאה בה. כזה הוא "פריה של שבעת האיים" מאת ג'וזף קונרד, שרואה עתה אור בתרגומו של יהונתן דיין (הוצאת "לוקוס").

קונרד, הסופר האנגלי-פולני שבילה חלק נכבד מחייו על אוניות צי הסוחר האנגלי, הרבה לכתוב על המקומות המסעירים בהם השמש שוקעת בוורוד אל חופים לבנים ומי טורקיז. למרות זאת, נראה שרוב ספריו, ובראשם "לב המאפליה", התאפיינו במסרים פוליטיים, בעיקר בנוגע לקולוניאליזם של המעצמות הגדולות – בריטניה וצרפת של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

"פריה של שבעת האיים", שהיא נובלה מרעננת, שונה במקצת. קונרד מזמין את הקורא להצטרף אליו אל קבוצת איים במזרח האוקייאנוס ההודי, טריטוריה הנשלטת בידי אוניות סוחר העוברות בו מדי פעם, אבל גם בידי תושבי האיים שאצל קונרד הם לבנים שנטשו את אירופה והתמסרו לטבע.

המספר הוא ידיד ותיק של נילסן הזקן, תושב דני שחצה את כל האוקיאנוסים במזרח, התחתן עם אנגלייה והתיישב על אחד האיים. יש לו בת יפהפייה, פריה, שהיא גם מרכז הסיפור, והוא מחזיק בפחד איימים מכל מה שמריח מ"רשויות", חוק וסדר. פריה היא בבת עינו, יהלום הטורקיז שבשבעת האיים. אך הזקן התמים אינו מודע כלל לתחרות המתקיימת על לבה. שני יורדי ים מתחרים על אהבתה - ג'ספר אלן האנגלי והימסקירק ההולנדי. התמימות של נילסן תעוור אותו עד הסוף, שלא יתגלה כאן. 

יש שתי שכבות של קריאה ב"פריה של שבעת האיים". השכבה העבה והמענגת יותר היא זו של נובלת חופשה מהנה. היכולת של קונרד לשלוף את הקורא, המקומי במקרה הזה, מהמזרח התיכון ולשתול אותו על אי מבודד, עם עצי הדקל, המים הרדודים וכל החבילה ממנה עשויות פנטזיות, היא פשוט מופלאה. "פריה" מספקת את ההסתלקות האולטימטיבית לטובת שקט וקוקוס. אסקפיזם, אם תרצו לתמצת זאת במילה אחת.

אבל זו לא כל התמונה, לא ממש. כי מתחת למים הרדודים של שבעת האיים, שוכנים מאבקי כוח וקרבות איתנים. מקורם הוא בכלל בלונדון, פריז ואמסטרדם, קודקודי המעצמות הקולוניאליסטיות, והם מגיעים לאיים כמו התפוצצות שקטה של כוכב מרוחק. קונרד מסווה אותם בצורה מתוחכמת, כמו קיפוד ים שרובץ מתחת לקצף הגלים.

הקצינים הפוקדים את האי, ובתוכם השניים שמבקשים להגיע אל ליבה של פריה, הם מסמני הטריטוריות, אדוני שבעת הימים שמשליטים את כוחם ורוצים לנכס לעצמם את בתוליות הטריטוריות בכל מחיר. קריאה אחת של הנובלה יכולה להצביע על קשר בין האדם הלבן שמבקש לחמוס את בתוליות האיים לבין הידים הלבנות ששולחים קצינים אל פריה. 

הניגוד החריף הזה שבין האיים שבוודאי נראו לקונרד בתוליים ופראיים (כאן במובן הכי טוב של המילה, שלא כמו ב"לב המאפליה") לבין העולם המושחת של האירופאים אמנם נוכח כאן, אבל לא מפריע לסיפור הנהדר שהוא מגולל.

"פריה של שבעת האיים" הוא ממתק נדיר של צלילה אל עומקים של מקום אחר וזמן שנראים היום כמעט בדיוניים – ללא אינטרנט, סלולרי או מחויבויות. הוא מאפשר קריאה תמימה או ביקורתית, וזה כבר תלוי במה שאתם אוהבים לקחת לחופשה שלכם. שימו אותו במזוודה, לא תצטערו.   
 
פריה של שבעת האיים, מאת ג'וזף קונרד. הוצאת "לוקוס". מאנגלית: יהונתן דיין, 128 עמ'
 

סיפורו של מר עכבר הוא מעין תרגיל במוזיקה של הלשון - מורכב מקטעים בעלי מקצב שחוזרים על עצמם וממחישים את המולת החיים והחרדה בה חי הגיבור. עצוב, נהדר ומפתיע. גם הנובלה השנייה בספר היא יצירה מוזיקלית לכל דבר, ושני הסיפורים יחד הופכים את ספרו של גדעון הרן למרשים ויוצא דופן

שימו לבכם ועיניכם ל"מר עכבר", ספרו המפתיע, העצוב והנהדר של גדעון הרן. ואם תהיתם, אז כן, מדובר במר עכבר מסיפורה הידוע של לאה גולדברג, "דירה להשכיר", שאין אנו יודעים עליו דבר פרט לכך שיום אחד עזב ונעלם. הרן כותב במסורת ספרותית שבה דמויות צידיות בספר אחד הופכות על ידי מחבר אחר לדמויות ראשיות, ומספר לנו על קורותיו של אותו מר עכבר, בנובלה הראשונה מתוך שתיים הכרוכות יחד בספר זה.
           
מר עכבר נקראת נובלה כיוון שכך הגדירה עורכת הספר, עינת יקיר, את היצירה הזו. אך בראש ובראשונה מדובר בטקסט משחקי, שמתנועע ללא הרף, וכמו אינו מסתיים לעולם. לא רק משום שהטקסט כולו מפוסק בפסיקים בלבד, עד הנקודה החותמת כל פרק, אלא גם משום שאחרי שהגענו לנקודת הסיום בסיפורו העצוב של מר עכבר, ממשיך הרן לטקסט אישי אודותיו ואודות הטיולים שערך עם בנו ברחבי הארץ, ואז שב וחוזר לשלושה פרקים על הוריו של מר עכבר וילדותו.

על אף שאחרי סיומה הרשמי לכאורה של הנובלה, ההמשך חלש יותר, אין ספק כי המהלך הספרותי המשחקי, זה שאינו נכנע לתבניות וממשיך את התנועה אחורה וקדימה ולצדדים, ומערבב בדיון ומציאות (בין השאר על ידי שיבוץ של צילומים אמיתיים בטקסט) – ראוי לציון.
             
סיפורו של מר עכבר הוא במידה רבה תרגיל במוזיקה של הלשון. הוא נבנה על ידי פרטי מידע, מאפיינים וביטויים חוזרים ומתווספים, המופיעים שוב ושוב כמו תיבות מוזיקליות, מקטעים המארגנים את הפעימות שמהן מורכב הסיפור. בתוך מהומת והמולת החיים הזו ניצב מר עכבר, טיפוס שנדמה שיצא מסיפור של גוגול, והוא אבוד ותוהה ונחפז וחרד, וסיפורו נמסר בתמהיל משכנע ומפתיע של התרחשויות בהווה וזיכרונות עבר.

על הסגנון הזה, שהוא בהחלט כובש למדי, גם אם לעיתים עלול להיות מייגע, שומר הרן גם בנובלה השנייה באותו ספר, "אליזבטה". הנובלה הזו היא הפתעה, כיוון שאחרי החוויה המרגשת כל כך שעברנו ב"מר עכבר", דומה כי אין צורך בטקסט נוסף. אבל ההפך הוא הנכון, "אליזבטה" היא נובלה טובה אף יותר מזו שמופיעה לפניה.

הרן מגולל את סיפורה של עובדת בדלפק הבשר בסופר, המאוהבת באחד הלקוחות על אף שאינה יודעת את שמו, ובין החלום על אהבה גדולה מהסרטים (כמו "חלף עם הרוח"), היא נאלצת להתמודד עם לקוחות מתסכלים, עיקול חשבון הבנק ובת שאינה מבינה אותה.
זה סיפור על כוחה של הכמיהה וניפוץ התקוות; השבר הגדול של ההגירה שהובילה את אליזבטה לעבוד בסופר, למרות שהיא מהנדסת; בדידות גדולה ובלתי נסבלת – וכל אלו נמסרים באותו תמהיל שהוזכר קודם, אך הפעם בפיוטיות רבה יותר, בדחיסות מעציבה ונהדרת כאחד, ועם דמות ראשית שאי אפשר אלא להתאהב בה עד מעל הראש.

הרן מציג בספרו כתיבה מרשימה ויוצאת דופן, מבלי שתיתפס לרגע כיומרנית או כמפגן ראווה אינטלקטואלי. זוהי יצירה מוזיקלית לכל דבר, שבה הלשון הופכת גמישה ותזזיתית, והתנועה לכל עבר הופכת תחת ידי המנצח של הרן לחגיגה של ביטויים רגשיים עזים. 

מר עכבר, מאת גדעון הרן. "פרדס הוצאת לאור", 179 עמ'