אלה אוחוטין (בת 34) ואדיר זריהן (בן 38) מגבעתיים | צילום וידיאו: חלי גיא - Paper Hearts
דרכם של אלה ואדיר הצטלבה בפעם הראשונה ב-1999. אדיר, שהתגורר באותה תקופה בארצות-הברית ושב לארץ לביקור קצר, היה אז בן 22 ואלה הייתה בת 18. המפגש התרחש בזמן התקבצות של כמה חברים משותפים. השניים שוחחו ביניהם בשפת הסימנים, אך הבינו שמדובר בקליק חולף. אדיר חזר לאמריקה והשניים המשיכו את חייהם.
אחרי כמה מפגשים נוספים עם חברים משותפים התעורר הניצוץ מחדש. "הוא פלרטט, ואני הייתי קשה להשגה", משחזרת אלה. "ראיתי גבר שנראה טוב, ספורטאי שהיה כל הזמן מוקף בחברים ובנות וזהו, פשוט לא התאמצתי לראות מה יש בו מעבר. התעקשתי שלא יקרה כלום ואמרתי לעצמי שאמצא מישהו יותר טוב".
הקרבה בין השניים התרחשה כשהם החלו לעבוד יחד בעמותת "שמע", שמסייעת לילדים חירשים וכבדי שמיעה. "רק כשהתחלנו לעבוד ביחד בעמותה התחלנו להתקרב ולהיות חברים טובים", נזכרת אלה, "וכשראיתי אותו מדריך עם המון אהבה לילדים ומאמן קבוצות כדורסל שבהן היה מלא אמונה בכל אחד, ידעתי שזה מי שייחלתי לעצמי תמיד. בן אדם עם המון הכלה והמון אהבה לכולם, עם חוסר אנוכיות ונתינה אינסופית".
אדיר, שמלבד היותו מאמן כדורסל משמש גם כמדריך בתערוכה "הזמנה לשקט" במוזיאון הילדים בחולון, נזכר כי "כשראיתי את אלה בפעם הראשונה ידעתי שיהיה קשה להשיג אותה, והאמנתי שאם אנסה שוב ושוב למרות סירוביה, בסופו של דבר נסכים להיפגש ולהיות דוגרים. אחרי המון שנים אלה הציבה רשימת דברים שצריך להכיל ואני נעניתי בחיוב".
המורה לשפת הסימנים, סטודנטית לבימוי והוראת תיאטרון שמדריכה אף היא בתערוכה "הזמנה לשקט", ניאותה לצאת עם אדיר. אחרי שלוש שנים וחצי ביחד, השניים טסו לברלין ובמהלך שהות בפארק פסטורלי ניצל אדיר את הסיטואציה להצעת הנישואין.
ב-26 בפברואר השנה השניים נישאו בלרנקה שבקפריסין. "ידענו עוד בהתחלה שלא נתחתן דרך הרבנות ושנרצה לעשות טקס אינטימי משלנו למיסוד הנישואין ולכן טסנו להתחתן בקפריסין". ההורים של אלה נכחו אף הם בטקס המרגש, שכלל נדרים הדדיים וענידת טבעות בעיצוב אישי של הזוג.
חודש בדיוק לאחר מכן חגגו השניים במסיבה בבית האירועים BAU בתל אביב בנוכחות המשפחה המורחבת וחבריהם הקרובים. "מכיוון ששנינו חירשים ואני בת להורים חירשים, יצא שבחתונה היו 80% חירשים", נזכרת אלה. "הטקס התחיל באקט מסורתי מרוסיה בליווי חלה. שנינו היינו צריכים לנגוס בביס ומי שלקח את החתיכה הגדולה, הוא זה שהפך להיות ראש המשפחה".
אלה הוסיפה כי "משם הטקס המשיך לברכות של אנשים קרובים, סרטון של החתונה בקפריסין, ברכות שלנו ושבירה של שתי כוסות. נתנו לזה פרשנות חדשה, קודם כול שוויון מגדרי וגם שבירת כוסות שמסמלת שבירת אי-שלמות כדי ליצור את השלם ביחד. אחר כך היה קליפ מרגש שחברים קרובים הכינו ומשם זרמנו למסיבת ריקודים עד 3:30 לפנות בוקר".
צילום: נטלי שור
עם אילו תגובות מתמודד זוג חירשים?
"משפחתי חירשת", ציינה אלה, "ומכיוון שאנחנו חלק מ'הקהילה', הם הכירו את אדיר עוד לפני שהפכנו להיות זוג. כשזה נודע להם הם היו נורא מאושרים בשמחתנו, בעיקר מכך שנוסף בן משפחה חירש וככה המשפחה מתרחבת. קיבלו אותו מיד בחום ואהבה גדולה". אדיר ציין בהקשר זה כי "משפחתי השומעת זרמה והיה להם חשוב מה שטוב לי, לא משנה אם היא שומעת או חירשת. הם הבינו שלמרות שהיו לי מערכות יחסים עם שומעות, עדיף לי עם חירשת בגלל שיש לנו את אותה זהות. זה כמו מגנט חזק".
איך אתם מתנהלים בחיי היום יום?
"החיים בישראל לא קלים", הדגישה אלה. "כמו אצל הרוב, יוקר המחיה מאוד מקשה להסתדר מבחינה כלכלית, אבל אנחנו תמיד אופטימיים שכסף הולך ובא. מה שכן מדאיג אותנו זה הנושא של קניית בית. המחירים כיום באמת מטורפים ואנחנו לא מבינים איך אנשים שמקבלים שכר מינימום מצליחים לקנות בית ולשלם משכנתה. לכן אנחנו גרים בשכירות, כי אין לנו אפשרות כיום לקנות בית. כזוג חירשים, שרוצים להתפרנס בכבוד, אנחנו נאחזים בכל משרה שיש לנו כרגע".
עד כמה הנכות שלכם פוגעת בהתנהלות?
אלה: "יש שיפור במודעות של הציבור לחירשים, אבל עדיין המון חירשים מוצאים את עצמם ללא תעסוקה למרות שהם בעלי תארים או יכולות מתאימות לתפקיד. המון חירשים מרגישים מתוסכלים כשעניין תרגום לשפת הסימנים לא נתפש כדבר כה מהותי להבנת הדברים בטלוויזיה. אנחנו שואפים שיום אחד לא נצטרך לקחת אחריות על דברים כאלה ושזה יהיה מובן מאליו לכולם. צריך להטמיע את זה כבר מהגיל הרך".
ובנימה יותר אישית?
אלה: "נולדנו אנשים חירשים אבל עצמאיים לגמרי, עושים הכול חוץ מלהרים טלפון. החירשות שלנו היא לא מגבלה, אבל החיים בתוך החברה מגבילים. אין לנו שום צורך בשיקום שמיעתי, יש לנו צורך בהכרה בנו כקבוצת מיעוט עם מאפיינים תרבותיים השייכים לה, הכרה בשפת הסימנים, מתן שירות נגיש והעסקת עובדים חירשים".
אדיר: "כשאנחנו מתארחים במשפחה החירשת של אלה, אנחנו יכולים לדבר שעות, ואנחנו נשארים שם עד מאוחר. לעומת זאת, כשאנחנו מתארחים אצל משפחתי השומעת, כשכולם שומעים ולא דוברים את שפת הסימנים, זה מקשה מאוד להבין את הדברים, ולכן הביקורים גם מתקצרים".
צילום: נטלי שור
מה החלום שלכם ומה אתם מאחלים לכבוד השנה החדשה?
אלה: "אנחנו מאחלים לעצמנו שהשנה נרחיב את המשפחה, שנקים בית חם ואוהב ודובר שפת סימנים ישראלית ורוסית, ומעל לכול בריאות לנו ולסובבים אותנו. נאחל שהשנה תהיה מלאה בהכלה, קרבה וקבלת האחר. שתהיה הכרה בשפת הסימנים כשפה של אנשים חירשים כמו כל שפה אחרת, ושתהיה נגישות מלאה כי זו הזכות שלנו לקיום".
