רבין ואני

היה לו זמן לאנשים הקטנים

היה לו זמן לאנשים הקטנים


איריס אגאי אהרון, 1995


איפרתי את רבין כמה פעמים והתמונה הזאת צולמה כחודש לפני שנרצח. אני זוכרת מהמפגש את ההתרגשות העצומה. הייתי בתחילת דרכי כמאפרת, וזה ממש לא היה מובן מאליו לאפר את ראש הממשלה. חשוב שתהיה כימיה עם האדם שמאפרים, צריך לדבר איתו, זה הרי דבר אישי. הוא היה רציני אבל אדיב ונחמד לכל הצוות. התמונה הזאת תלויה במקום עבודתי ואני מסתכלת עליה כל יום. זאת תמונה עם אדם שעשה היסטוריה. מי תיאר לעצמו שככה זה ייגמר? אנשים כאלה בדרך כלל עסוקים, יש להם מדינה לנהל, אבל היה לו זמן לאנשים הקטנים. זה אומר הרבה על האישיות שלו.

כשרבין הצמיד את הסיכה לחולצה של אבי

כשרבין הצמיד את הסיכה לחולצה של אבי


אלון ברעם 1965


התמונה צולמה במסדר סיום קורס קצינים. אבי, המכונה בורקו, נבחר לחניך מצטיין וזכה שהרמטכ"ל יצחק רבין יענוד לו את סיכת המ"מ. לימים הלך אחי בדרכי אבינו וכיום הוא תת אלוף ומפקד אוגדת הגליל. התמונה הזאת הולכת איתו בכל תפקיד שמילא וכיום תלויה על קיר לשכתו בצפון. במשפחה של אנשי צבא רואים ברבין דמות נערצת. באותו מסדר, כשרבין הצמיד את סיכת המ"מ אל דש חולצתו של אבי, החלה השושלת הצבאית שלנו. מאז שהסתלק מחיינו קיימת תחושה שאין על מי לסמוך בהנהגת המדינה. כמו הפסוק מספר שופטים: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה".

מאדם של מלחמה הפך לאדם של שלום

מאדם של מלחמה הפך לאדם של שלום


יורם אלפרין 1994


ב-94', כחלק ממבצע מיוחד שבו התזמורת שלחה צוותים קאמריים לכל חלקי הארץ, השתתפתי בקונצרט בביתם של לאה ויצחק רבין. הוא התעניין במוזיקה ובעבודה בתזמורת, הייתה התרגשות עצומה להופיע בפני אגדה. שנה לאחר מכן, כששמעתי שהוא נרצח, הרגשתי שנשארתי יתום. התמונה שלנו נמצאת אצלי בסלון ואני מסתכל עליה לעתים קרובות. הרגשה של אגדה שנגדעה. הייתה איזושהי תקווה והכול נרמס עם הרצח הזה. האדם עבר מהפך, מאדם של מלחמה הפך לאדם של שלום. חבל שזה נגמר כך. מימין לשמאל: רוברט מוזס, יורם אלפרין, יצחק רבין ואורי שוהם.

יש לי שיחה עם יצחק באבן גבירול

יש לי שיחה עם יצחק באבן גבירול


שי גרוס 1976


הייתי בן 6 ואני זוכר את הכול. את החילוץ והחטיפה. התמונה צולמה כשנחתנו בבסיס תל נוף לאחר ששוחררנו. כולנו היינו בהלם. אני זוכר שקיבלו אותנו אנשים ולא ידעתי מי הם בכלל. התמונה הזאת מלווה אותי תמיד ואני מציג אותה כשאני מרצה בפני חיילים וניצולי שואה ומספר את סיפור החטיפה והחילוץ מאנטבה. אם הייתי יכול הייתי נותן לרבין חיבוק גדול ושואל אותו על ההחלטה הגורלית שהוא לקח באותו מבצע. האם בדיעבד היה לוקח אותה שוב? במקרה הזה בין הצלחה לכישלון מר מפריד קו דק מאוד. המדינה מאוד השתנתה מאז הרצח. כשאני עובר ברחוב אבן גבירול ליד האנדרטה שהוקמה, יש לי "שיחה" עם יצחק. תודה, אני אומר לו.

צפו: אחרי הניצחון בבחירות 1992. מזהים את עצמכם?

צפו: אחרי הניצחון בבחירות 1992. מזהים את עצמכם?



הסיור האחרון עם יצחק רבין

הסיור האחרון עם יצחק רבין


רות מרשנסקי 1995


"ב-1 בספטמבר היה לי הכבוד לארח את ראש הממשלה יצחק רבין ושר החינוך דאז אמנון רובינשטיין בסיור שערכו לכבוד פתיחת שנת הלימודים. בית ספר "ערמונים" ברמת גן היה חדש, בן שנתיים, ואני הייתי המנהלת הגאה והנרגשת. התקופה היתה מאוד מתוחה. הוא הגיע בפמליה מאובטחת, בית הספר נסרק יום קודם ועל גגו הוצבו תצפיתנים במשך כל הלילה. בבוקר התקבצו מפגינים ליד גדר בית הספר וקראו: "רבין רוצח". כעבור חודשיים הוא נרצח. אחרי כמה שנים פגשתי את פרופ' רובינשטיין בשדה התעופה בפרנקפורט. הוא זיהה אותי, וכששאלתי כיצד, הוא ענה: "זה היה הסיור האחרון שלי עם יצחק ולא אשכח אותו כל חיי".
צילום: דוברות עיריית רמת גן

רבין, החבר של סבא, הגיע לחתונה

רבין, החבר של סבא, הגיע לחתונה


דנה בן ארי 1985


בתמונה מצולמים הוריי בערב חתונתם, ב-2 ביולי 1985. באותה עת כיהן רבין כשר הביטחון אבל הוא פינה מזמנו כדי להשתתף באירוע. סבי, אורי בן ארי, הכיר את רבין מתקופת שירותם בפלמ"ח. שניהם נלחמו יחד בחטיבת הראל. הם היו חברים טובים והיה ברור שהוא יגיע לחתונה. לאחר שנרצח התמונה קיבלה ממד שונה. התיעוד שלו בחתונה קיבל משמעות היסטורית. התמונה מלווה את המשפחה בייחוד אחרי הרצח. אנחנו שמחים שיש לנו מזכרת כזאת ממנו.

שר כבר לא יכול להסתובב ברחוב

שר כבר לא יכול להסתובב ברחוב


רותם אטדגי רפאלי 1986


הייתי בת 10 כשהתמונה צולמה. הלכתי עם אבי ואחותי לשקם בדימונה ובמקרה פגשנו את רבין, שהיה אז שר הביטחון. ידעתי שהוא איש חשוב, שהוא שר, כי אנשים התקהלו סביבו ולחצו לו ידיים. מאוד התרגשתי אז ביקשנו להצטלם איתו והוא ישר הסכים. היום זה לא יכול לקרות. איבדנו את התמימות ושר לא יכול להסתובב בחופשיות. הייתה לו צניעות כזאת, והיום ההרגשה היא שנבחרי הציבור רחוקים מאיתנו. אבי תלה את התמונה בעבודה ולאחר שנפטר תלינו את התמונה בבית. בדיעבד אני מבינה את גודל המעמד. הרצח שינה את המדינה והסיט אותנו ממסלולינו.

פגישה באמצע מילואים בטול כרם

פגישה באמצע מילואים בטול כרם


יוחאי גאני 1988


התמונה צולמה בבית ספר כדורי בטול כרם בזמן האינתיפאדה הראשונה כאשר הייתי במילואים בחיל השריון. עשינו פטרולים באזור, חטפנו אבנים, והשתמשנו בגז מדמיע ובכדורי גומי. זו הייתה תקופה קשה מבחינה ביטחונית, אבל יחסית לתקופות אחרות קשות היה יותר רגוע. רבין היה שר הביטחון והגיע יחד עם עמרם מצנע, אז אלוף פיקוד המרכז, לעודד את החיילים. כשהוא הסתובב עם כל האלופים ניגשתי אליו. שוחחנו קצת, שיחה נינוחה, דיברנו על המצב, שהסטטוס קוו לא בריא לאורך זמן, שזה לא פתרון. ביקשתי להצטלם והוא הסכים בשמחה. היום בטח לא היו נותנים להתקרב אליו. אני זוכר לחיוב את התקופה מבחינת הקשר עם נבחרי הציבור שלנו. הרגשנו קרובים יותר אליהם.

על המטוס עם רבין ופרס

על המטוס עם רבין ופרס


אנדרו פינק 1994


התמונה צולמה בטיסת העלייה שלי לארץ ממנצ'סטר ביולי 1994. במנצ'סטר הודיעו לאנשים על הצורך לשנות מקומות על מנת לפנות את עשר השורות הקדמיות, ללא הסבר כמובן. התברר שרבין ופרס היו בכינוס בפריז והיו צריכים להגיע לארץ. המטוס שיצא מאנגליה עשה עצירה בפריז במיוחד בשבילם והמשיך לנתב"ג. כשעה לאחר ההמראה מפריז אזרתי אומץ להתקדם לכיוון השורה הראשונה. הסברתי שאני עולה חדש ואני מבקש לדבר עם ראש הממשלה. רבין הסכים ועברתי לשבת לידם. ישבתי איתם חמש דקות, הצטלמתי וחזרתי למקומי. הייתי מופתע מהסבלנות שלהם, הם נתנו לי לדבר בעברית, למרות שאני בטוח שהאנגלית שלהם הייתה הרבה יותר טובה. כשנה לאחר מכן, ב-4 בנובמבר, הייתי בדייט השני עם אשתי לעתיד והלכנו לעצרת בכיכר. עמדנו 30 מטרים מרבין כשנרצח. אני רופא והתמונה תלויה כיום במרפאה שלי.
צילום: יעקב סער, לע"מ.

שכחו את רבין ליד מטוס במדבר

שכחו את רבין ליד מטוס במדבר


איציק אנגלוביץ 1981


התמונה צולמה במסגרת ביקור שערכה ועדת חוץ וביטחון בשדה התעופה רמון ב-1981. הוועדה יצאה לביקור בשדה החדש שנבנה במסגרת הסכם השלום עם מצרים. אני עבדתי כקב"ט משרד הביטחון ברמון. חברי הוועדה נחתו במנחת ארעי. קולונל אמריקני שהיה חלק מהשותפים להקמת השדה אסף אותם בוואן ועדכן אותי. הגעתי למטוס הקל ורבין עמד שם לבדו. לשאלתי איך השאירו אותו כאן לבד באמצע המדבר, הוא ענה: "לא היה מקום על הרכב". אחרי שעשו בירור התנצל הקולונל על הטעות והסביר שרבין היה לבוש בבלייזר פשוט, בניגוד לשאר שהיו בחליפות, והוא לא תיאר לעצמו שמדובר בחבר הוועדה.

התמונה שמלווה את שלומי

התמונה שמלווה את שלומי


עידית מיכאל, 1992


התמונה צולמה במתחם הימ"מ. בעלי, שלומי מיכאל, שירת אז כמפקד צוות לוחמים וחברו הטוב בצוות היה פסקל אברהמי. האירוע היה כנס ימ״מ לדורותיו והשתתפו בו ראש הממשלה רבין, שר המשטרה משה שחל, המפכ"ל רפי פלד ומפקד מג"ב יצחק אהרונוביץ'. התמונה תלויה אצלנו בבית ובנוסף מלווה את שלומי בכל משרד ובכל תפקיד שאליו הוא עובר. היום התמונה נמצאת במשרדו כמפקד מחוז ש"י. לתמונה יש משמעות רבה עבורו גם בגלל רבין והיום גם בגלל פסקל, שנהרג באוגוסט 2011 בפעילות מבצעית של היחידה בכביש 12.

כנס בחירות מתוח ברמת גן

כנס בחירות מתוח ברמת גן


מולי צפריר, 1981


התמונה צולמה בשיא מערכת הבחירות 1981 שהייתה מאוד מתוחה ואלימה. המרוץ בין פרס לבגין היה מאוד צמוד וצפו שיוכרע על קוצו של יוד. רבין הצטרף לפרס באחד מאירועי הבחירות שהתקיים בפארק ברמת גן. הגיעו הרבה אנשים – גם תומכים וגם מתנגדים שהגיעו למחות. האווירה הייתה לא נעימה. אני הייתי בן 16, פעיל בנוער עבודה, מבני הנוער שהדביקו סטיקרים וחילקו פליירים. המתנתי בסמוך לבמה שרבין יסיים לברך ולדבר אל הקהל וירד מהבמה. כשירד ביקשתי ממנו להצטלם איתי והוא הסכים ללא היסוס ובשמחה וזאת למרות האווירה המתוחה.

כבה האור בקצה המנהרה

כבה האור בקצה המנהרה


אלה גוטליב נחום, 1984


התמונה צולמה כשרבין החל את הקדנציה שלו כשר הביטחון והגיע לביקור בבסיס ההדרכה בשיבטה. הגעתי ממסגרת של קיבוץ דתי, הכול היה חדש ויוצא דופן עבורי. כשצולמה התמונה הייתי מדריכה ומפקדת בתותחנים והמתנתי ליציאה לקורס קציני תותחנים. הייתי אחת הבנות הראשונות שעשו את הקורס ופיקוד על גברים היה דבר חריג בנוף הצבאי. במהלך הביקור הסברתי לו על מחשב הירי "דויד". אני מסתכלת על הצילום כל שנה ביום השנה לרצח רבין. אני יודעת שהרצח שינה משהו לגביי ואני בטוחה שגם לגבי רבים אחרים. הוא כיבה את האור בקצה המנהרה. הסכמי אוסלו מבחינתי נתנו תקווה כלשהי, סיכוי לשלום. לא חלמתי שבניי ישרתו ביחידה קרבית ויצטרכו להילחם. צר לי שהפתרונות שחושבים עליהם הם בדרך הזרוע ולא בדרך של הסכמים.

רבין, איזו קבוצה אתה אוהד?

רבין, איזו קבוצה אתה אוהד?


מירי ביתן, 1991


משפחתנו הוזמנה לחגיגת בת מצווה של קרובת משפחה של יצחק רבין. היא התקיימה במלון בירושלים והנוכחות שלו עוררה התרגשות גדולה בקרב המוזמנים ובקרב הילדים באופן מיוחד. קבוצת ילדים, בהם בני ניר (מימין), ניגשו אליו. לבסוף ניר העז לשאול אותו שאלה דרמטית: "רבין, איזו קבוצת כדורגל אתה אוהד?". רבין ענה ללא היסוס: "הפועל תל אביב כמובן". בתמונה, ניר בן החמש, הוא הימני מתוך ארבעת הילדים. ארבע שנים לאחר מכן יצחק רבין נרצח. התמונה הזאת ליוותה את ניר כל ילדותו וגם היום תלויה בחדר הילדות של ניר בביתנו.

שיחה בגובה העיניים

שיחה בגובה העיניים


יצחק מקדסי, 1990


לקראת נסיעת עסקים לארצות הברית הגעתי לנתב"ג ואיחרתי קצת לעלייה למטוס. יצחק ולאה רבין בדיוק הגיעו לשם וניגשתי להגיד לו שלום. התחלנו לשוחח. הוא היה מאוד אדיב ושאל לאן אני נוסע ומה אני עושה בחיים. הוא דיבר בגובה העיניים, אדם מאוד נעים, עם סבלנות. התמונה הזאת תלויה אצלי בסלון. כשהוא נרצח הרגשתי שאיבדתי חבר קרוב, רק בגלל השיחה הלבבית שהתקיימה בינינו. נפגשתי עם הרבה אנשים מכובדים ומנהיגים ומעולם לא נתקלתי ביחס כזה. רבין שוחח איתי כאילו הכרנו שנים. יכולנו להיות במקום אחר אם הוא היה ממשיך בתהליך שהחל. המדינה השתנתה בעקבות הרצח.

הכלה תעמוד באמצע

הכלה תעמוד באמצע


דורון ונעמי קריית חיים, 1994


התחתנו בחיפה והתברר לנו שבאותו יום ראש הממשלה התארח בעיר. ביררנו עם מאבטחיו מתי הוא מתפנה מעיסוקיו על מנת להצטלם אתנו. חיכינו שם בסבלנות עד שיסיים את הפגישה, וכשהגיע הרגע המיוחל ביקשתי, בהתרגשות, שיעמוד במרכז התמונה. הוא ענה לי בצניעות שמן הראוי שהכלה תעמוד במרכז התמונה וכך הונצח הרגע. הוא היה ממש מקסים, צנוע ואדיב. הוא הקדיש לנו זמן ודיבר איתנו בגובה העיניים. כעבור שנה קיבלה התמונה משמעות אחרת. התמונה הזאת נמצאת בכל עבודת שורשים של ילדיי, וכל פעם שמדברים על הרצח אנחנו נזכרים בהיכרות האישית הקצרה שלנו איתו. אני רוצה להאמין שאם רבין היה נשאר בחיים הדברים היו נראים אחרת, אבל יש פה כוחות נוספים מלבדנו, יש גם את הצד הערבי.

צניעות ויושר נדירים

צניעות ויושר נדירים


רוחמה רז, 1994


הוזמנתי להופיע בקבלת פנים בהשתתפות רבין באירוע לאחר הטבח במערת המכפלה ולכן הייתה אווירה מתוחה. לפני ששרתי אמרתי כמה מילים שיצאו מהלב. סיפרתי על אחותי שנהרגה בפיגוע בקו 405. דיברתי על הכאב שלי כאחות שכולה. אמרתי שהמציאות בישראל לא פשוטה, אבל צריך להודות על כך שסוף סוף יש בית לעם היהודי ושאנחנו צריכים להפסיק את מעגל הדמים. רבין ניגש אליי לאחר שסיימתי לשיר, חיבק אותי ואמר שהתרגש מהשירה שלי ובמיוחד מהדברים שאמרתי. אני אזכור אותו כמנהיג גדול שידע לעשות באומץ רב את המעבר משדה הקרב אל הקרב על השלום. אזכור את צניעותו ויושרו - מצרך נדיר בימינו.

רבין בארגז החול

רבין בארגז החול


אריק ברוכין, 1976


גם אז הייתה תקופה של פיגועים בירושלים, ולכן הקימו את המשמר האזרחי. התמונה צולמה במסגרת ביקור של רבין כראש הממשלה בבסיס המשמר האזרחי באזור בית וגן. כיהנתי כמפקד הבסיס. רבין הגיע עם מאבטח או שניים למרות המצב הביטחוני הרעוע. לאחר השיחה במשרדי נערכנו לצאת לסיור בשטח ולפגוש את מתנדבי המשמר האזרחי בפעולתם. כשעמדנו לצאת התברר שהנהג של רבין חנה בארגז החול המיועד לקפיצות למרחק ושקע בחול. לא אשכח את המחזה: רבין משנס מותניים ויחד איתי ועם איש הביטחון דוחף את המכונית מחוץ לחול. אני זוכר אותו כאיש מאוד נחמד ונינוח.

צפו: ביקור חיילים במלחמת ששת הימים. מזהים את עצמכם?

צפו: ביקור חיילים במלחמת ששת הימים. מזהים את עצמכם?



לבת שלי נשאר שביב תקווה

לבת שלי נשאר שביב תקווה


אורה פלג, 1989


התמונה צולמה במסיבת פרידה לאל"מ דוד לסקוב, מפקד בסיס חיל הנדסה 801. הייתי סמלת ח"ן ונשאתי נאום פרידה קצר מלסקוב שהיה המפקד שלי. באותה הזדמנות פגשתי את יצחק רבין. הוא לחץ לי את היד ובירך אותי. אחר כך הוא חתם על התמונה ושלח לי אותה. זאת הייתה מחווה מאוד יפה. הסתכלתי על התמונה שוב פעמים רבות, בעיקר לאחר הרצח. לקח לי שבוע להתאושש מההלם, לא בגלל המפגש החד פעמי שהיה לנו אלא בגלל האישיות שלו. הרצח עשה שינוי קיצוני מאוד, הוא חילק את העם. היום הבת שלי דיפלומטית ועובדת בשירות המדינה, ואחרי כל השנים האלה עדיין נטוע בה שביב התקווה לשלום שיצחק השאיר.

לא ליוויתי אותו למכונית

לא ליוויתי אותו למכונית


יוסף ששון, 1992


רבין ואני הכרנו כשהייתי חבר מרכז של מפלגת העבודה. היינו חברים טובים וגם תמכתי בו כמועמד לראשות המפלגה. הוא היה אדם שמסתכל על אנשים בגובה העיניים, צנוע. תמיד יכולתי לדבר איתו באופן חופשי. נקשרנו אליו, כל המשפחה, הבית שלנו תמיד היה פתוח בפניו. ביום חמישי לפני הרצח עוד דיברנו. היה לי חשש כי ראיתי את הכתובת על הקיר. הייתה לי הרגשה לא טובה. הייתי שם גם במוצאי שבת. תמיד ליוויתי אותו לרכב אבל באותו ערב לא עשיתי את זה ועד היום אני לא מפסיק לחשוב על זה. לא הפסקנו לבכות. הוא לא האמין שיהודי יעשה לו את זה. אם הוא היה נשאר לעוד קדנציה אחת אני מאמין שהכול היה נראה אחרת.

אחי כבר לא יפגוש את רבין

אחי כבר לא יפגוש את רבין


אתי איטח אסאו, 1993


בתמונה מצולמים יצחק רבין ואבי, שהיה סגן מפקד בית הספר לקצינים בה"ד 1 . התמונה צולמה בעת ביקור של רבין בבסיס. לימים, כשאחי עמד להתגייס, ביקשו מהם בבית הספר לצייר את כף ידם ולרשום חמישה חלומות או חמש בקשות. צחי רשם שהוא היה רוצה לפגוש את יצחק רבין. גדלנו על דרך השלום שלו, זה מה שהנחילו לנו בבית והוא היה דמות נערצת אצלנו. לימים צחי התגייס לפלחה"ן גבעתי והמשיך את דרכו של אבי שהיה ממייסדי הפלוגה. אחי נהרג בשנת 2000. הוא היה החייל האחרון שנהרג בבופור. בזמן השבעה לאה רבין התקשרה לנחם אותנו לאחר שראתה את ציור כף ידו עם החלום לפגוש את בעלה.

מנהל המלון הודיע על הרצח

מנהל המלון הודיע על הרצח


סימה ניסלבוים 1992


בתמונה יצחק רבין מחזיק את בני לידור כשהיה בן שנה וחצי. התמונה צולמה לפני הבחירות והוא הגיע לחולון מלווה בפעילים. הוא היה מאוד ביישן וצנוע. הערצתי אותו ולכן לקחתי את לידור מהמעון והמשכנו ישר למפגש. כשאירע הרצח בעלי ואני היינו בטיול בארה"ב. כשהגענו למלון המנהל ניגש אלינו ואמר שהוא משתתף בצערנו אבל לא הבנו מה קורה. נכנסנו לחדר והדלקנו טלוויזיה. למחרת הלכנו לשגרירות והגיעו עוד ישראלים שהדליקו נרות. זה היה שבוע מאוד קשה. הייתה הרגשה של אבל ולא רק בקרב הישראלים, גם בקרב האמריקנים שהזדהו עם הכאב. אני בטוחה שאם רבין היה בחיים היינו נראים אחרת היום, תהליך השלום היה ממשיך. אבל לא למדנו מהרצח. אנשים הפכו לקיצוניים יותר.

לחיצת היד עם יהל ז"ל

לחיצת היד עם יהל ז"ל


מירי קשת, 1994


התמונה צולמה בטקס הענקת האות לאיכות, מצוינות ומנהיגות ע"ש האלוף נחמיה תמרי ז"ל שנהרג בתאונת מסוק. את הפרס העניק רבין, שהיה אז ראש הממשלה, ובתמונה הוא לוחץ את ידו של בני, יהל ז"ל, שנבחר לשאת את נאום הזכייה. רבין היה גאה במיוחד לסגור מעגל, כי כשהוא היה בגילו של יהל וסיים את בית הספר החקלאי "כדורי", העניק לו הנציב העליון הבריטי פרס הצטיינות. בליל הרצח היינו בדרכנו חזרה מביקור אצל יהל בחצרים והתלבטנו אם ללכת לעצרת, אבל בגלל שאנחנו גרים בצפון הרחוק החלטנו בסוף להמשיך הביתה. בהמשך יהל התגייס, סיים בהצטיינות קורס טיס ושירת כטייס בחייל האוויר. הוא נהרג עם שישה אנשי צוות נוספים בטיסת אימונים מבצעית בהרי הקרפטים ברומניה.

כשרבין סיפר בדיחה

כשרבין סיפר בדיחה


מיכה גולדמן, 1988


התמונה צולמה בלשכת מפלגת העבודה. בנאום של אחד החברים רבין סיפר בדיחה וכולנו צחקנו. הייתי אחד מהקרובים אליו ביותר ושימשתי סגן שר החינוך בממשלה שלו. יצחק היה אדם חם שאהב מאוד אנשים. כשהוא הגיע לאיזה אירוע, הוא לא היה מסוג הפוליטיקאים שבאים לחמש דקות והולכים. בערב הרצח בני שקד ואני היינו איתו וירדנו יחד במדרגות. ההרגשה הייתה נהדרת. הרגשנו שהעצרת הייתה מאוד מוצלחת. ואז נשמעו היריות. אף אחד לא חשב שיבוא מישהו מתוכנו ויעשה דבר כזה. כל המדינה השתנתה מאז הרצח, התהליך נרצח. אני חי בתוך סביבה שגרים בה גם ערבים, וכולם בכו. גם הערבים.
צילום: שלום ברטל.

הייתי ראויה לקבל סיכה

הייתי ראויה לקבל סיכה


עינת עמית, 1984


התמונה צולמה בבה"ד 12 כשקיבלתי סיכת מ"מ. גם הרמטכ"ל וגם יצחק רבין, שהיה אז שר הביטחון, היו בטקס. הוא עצר ודיבר איתי. הוא התעניין ושאל לשמי ולאיזו השלמה אני הולכת. זה היה מרגש. זה היה מעין אישור לכך שאני ראויה לסיכה. התמונה ליוותה אותי הרבה שנים. כשהבת הבכורה שלי התחילה קורס קצינים לפני חודשיים בבה"ד 1 שלחתי לה את התמונה הזאת. אני זוכרת את הרצח כי נשארנו ערים כל הלילה. תמיד הערצתי אותו וכשפגשתי אותו פנים מול פנים זה העצים את הכבוד שרחשתי כלפיו. המדינה השתנתה בעקבות הרצח, זאת ממש לא אותה המדינה. לקראת יום השנה התחושה הזאת מתחדדת בי שוב.
צילום: יוני רייף, ארכיון צה"ל משהב"ט ודובר צה"ל