למגורים במרכז העיר יש, לאחרונה יותר מתמיד, אפיל גבוה. ההגירה לפנים הערים גברה וגברה בעשורים האחרונים, עד שלפני כעשור, לראשונה בהיסטוריה, רוב אוכלוסיית העולם גרה בעיר. חוקרי עיור מעריכים שעד שנת 2050 לא פחות משבעים אחוז מאוכלוסיית העולם תתגורר בערים, ונראה שאת התהליך אפשר לראות ולחוש בזמן שהוא קורה. עובדים מיומנים ומשכילים, צעירים, משקיעים, אנשי פרק ב׳ שגרו בעיר וגידלו ילדים מחוץ לה - כולם מתנקזים בשיעורים גוברים והולכים אל תוך הערים הגדלות ומתמלאות. בסך הכל, היתרונות של החיים בעיר מובהקים וברורים: הקרבה למקומות העבודה, הגנים ובתי הספר, האופי הדינמי והחי שנותן תחושה שתמיד יש מה לעשות, הפארקים ומקומות הבילוי והפנאי הם רק חלק מהיתרונות האלו. עם זאת, לעיר מתלווה תמיד תדמית, או שמא נגיד סטיגמה, של מקום לא בריא. מין מקום רועש ומפויח שאינו מתאים למשפחה. ובכן, נראה שלאחרונה הנחות הסטיגמה הזו הולכות ונסדקות, כשעוד ועוד מחקרים מתפרסמים ומוכיחים שדווקא העיר היא המקום הבריא יותר לחיות בו, למשפחה ולכדור הארץ. הנה כמה תוצאות שהתפרסמו לאחרונה והוכיחו שהעיר יכולה להיות מקום מאוד בריא לגדל בו ילדים: כשחיים בעיר, מבלים פחות זמן באוטו ובנהיגה. זו אקסיומה מוחלטת, בשל הקרבה לגן, לבתי הספר ולמקומות העבודה. ילדים קטנים יכולים ללכת ברגל לגן (בליווי הורים, כמובן), ילדים גדולים יותר יכולים לתפוס אוטובוס לבית הספר. כפי שניתן לשער, כמות הזמן המופחתת על הכביש הופכת לירידה במספר תאונות הדרכים. מסתבר שבתוך הערים הגדולות ברחבי העולם מספר תאונות הדרכים קטן בממוצע של 20 אחוז מאשר בפרברים ובפריפריה. נמצא גם שהסיכון להיות מעורבים בתאונת דרכים עבור אנשים המתגוררים מחוץ לעיר הוא כמעט כפול מזה שתושבי הערים הגדולות מסתכנים בו. כשהמשפחה שלך בתוך הרכב, הנתון הזה הוא לא פחות מברכה. אחוזי השמנת היתר מסכנת החיים (Morbid Obesety) מחוץ לערים גבוהה באופן מובהק מזו שבתוך העיר. הנתון הזה אחיד פחות או יותר בכל העולם, במדינות רזות במיוחד כמו יפן וסינגפור כמו גם במדינות שמובילות את טבלאות ההשמנה כמו ארצות הברית וסין. בישראל, למצער, אחוזי השמנת היתר מסכנת החיים הולכים וצומחים מדי שנה, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער. כנראה שהדרך להילחם בתהליך המדאיג הזה עוברת בעיר, אולי בשל העובדה שבעיר הולכים ברגל ונוסעים באופניים ואולי בשל העובדה שבעיר יש יותר אפשרויות למזון בריא שהוא גם טעים במסעדות, בשווקים ובסופרמרקט. כך או אחרת, הנתון הרובסטי הזה הוא עוד סיבה שיותר ויותר משפחות צעירות מקימות בית בלב העיר. כמה פעמים יצאנו מהעיר, לקחנו נשימה ארוכה ועמוקה ואמרנו לעצמנו "אין, פשוט אין כמו האוויר מחוץ לעיר". מסתבר שהביטחון שבו כולנו אמרנו את המשפט הזה נשען בעיקר על תדמית ופחות על עובדות. למעשה, מחקר מקיף וארוך של המכון הבינלאומי למחקר סביבתי קבע שטביעת הרגל הפחמנית - סך הפליטות של גזי חממה התורמים להתחממות גלובלית - קטנה הרבה יותר בתוך העיר מאשר מחוץ למרכזי הערים. המחקר גורס כי "קיים הבדל בלתי ניתן לערעור בפליטת גזי החממה לאדם בהשוואה בין שכונה צפופה במרכז העיר עם גישה טובה לתחבורה ציבורית לפרבר מרווח אך מרוחק". לכך צריך להוסיף את העובדה שרוב המפעלים התעשייתים הגדולים והמזהמים נמצאים מחוץ לעיר ומזהמים את המרחבים הפתוחים, בעוד הערים הגדולות מתקדמות מהר יותר לעבר תעשיות ירוקות ומזהמות פחות כמו הייטק. המשוואה, אם כן, די פשוטה: קיים סיכוי גדול שתמצאו אוויר נקי יותר ובריא יותר לילדים קרוב למרכז העיר. לסיכום, הדימוי הפרברי הירוק והמלבלב שמקיים בלב של הרבה מאיתנו את הרצון לגדל ילדים ולבנות בית מחוץ לעיר הוא מתוק ורומנטי, אבל לא בטוח שהוא עומד במבחן המציאות. בפועל, העובדות מצביעות על כך שבדברים החשובים ביותר למשפחה שלנו - הבריאות שלה - מרכז העיר מציע אפשרויות לאורח חיים חיובי יותר ובריא יותר, ובעיקר מסכן חיים פחות. כדאי מאוד לזכור את זה בפעם הבאה שאתם, ההורים, תצטרכו להחליט איפה יהיה נכון יותר לגדל את המשפחה.